שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 18 שנים. 13 באוקטובר 2006 בשעה 22:31

ביום שלישי האחרון נפתח פסטיבל כרמיאל.
במופע הפתיחה, ראש העיר עדי אלדר אחרי 2 משפטי פתיחה (על המלחמה שהיתה ונגמרה) ביקש שנשיר את ה"תקוה".
קהל שלם שהיה על הדשא (משהו כמו 80,000 איש) קם על רגליו, ללא משפט המפתח "הקהל מתבקש לקום על רגליו לשירת התקוה". זה היה הדבר הכי מרגש שראיתי מעודי. מספיק שיגידו ששרים את התקוה ועם ישראל יקום על רגליו. לא ראיתי אחד שנשאר יושב על הדשא. נראה לי שהחינוך שלנו כעם הצליח. חבל רק שלא הצלחנו למגר מעצמינו את הגזענות שעדיין יושבת בקירבנו.

Madame T​(שולטת) - כל פעם שיוצא לי לשיר את "התקווה" אני מתרגשת.
לחשוב שכל הקהל הגדול הזה קם על רגליו כאיש אחד ושר, עשה לי צמרמורת.
בטוחה שהיה מאד מרגש.
לפני 18 שנים
דלפי דולפת - מאוד מאוד מרגש. רק מלראות דשא שלם קם על רגליו.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י