התחלה חדשה

האדון רוצה לסמן אותי קבוע. כל יום משהו אחר. כבר לא מסתפק בבוקר טוב רשום כל בוקר על פיסת בשר אחרת בגופי.
היום הוא ביקש שאכרוך מסביב לרגליים מלמטה ועד למעלה כל רגל בנפרד בנייר דבק (סלוטייפ). החזקתי מעמד עם הסלוטיפ על הרגליים, משהו כמו 4 שעות. הסלוטייפ הזה נצמד, נדבק. נמתח, עם כל תזוזה שלך עם הפולקס'ים במיוחד בירכיים הוא הופך להיות כמו חוט. נכנס בבשר וצובט אותו. החזקתי מעמד בזכות זה שידעתי קודם כל איזה כייף יהיה לשחרר את זה ולהיות בלי זה. תחושת ואנחת הרווחה שבאה תמיד אחרי שחרור הקשירות עושה לי אתזה. ב' כל (למרות שא' כל בלבד ואין ב' כל) היה לי במחשבה שהוא נמצא מאחורי זה. אין לכם מושג איזה כייף זה היה לשחרר את כל הכריכה הזאת מסביב לכל הרגל. הסימנים נשארו עד עכשיו.
בבית הוא ביקש שאני אקשור את שני השדיים, וארים אותם (כן הם כבר לא עומדים לבד, חוק הגרביטציה חל עליהם) עשיתי לי משהו כמו חזיה של בגד ים עם הסלוטייפ. גיליתי היום שחוץ מלהדביק עם הסלוטייפ אפשר לעשות עוד הרבה דברים שלא חשבתי שאפשר. זה כאב בטירוף, ומשך. גרם לי קצת לתפיסת הצוואר. וכאב ראש. לא נעים. אבל ניסיתי בשבילו, וגם בשבילי, להזכר קצת איך התחושה כשהם למעלה עומדים וזקופים.
זהו שחררתי הכל, הכל חזר לקדמותו. להרקדה אני הולכת עם סרט אדום על היד.