התחלה חדשה

היום היתה לי שיחה טלפונית עם ידידה של אדונילי (באישור ובתיווכו של אדונילי). היא שולטת, יודעת עלי הרבה זמן ורוצה להכיר מקרוב יותר. השיחה התקיימה מהסיבה שהיא רצתה לעודד אותי עם הדיאטה שלי. "זה לא בשבילו כמו שזה בשבילך". אני יודעת את זה טוב מאוד. אבל אני צריכה שמישהו אחר יעשה את זה במקומי. (סתם). כמובן שהשיחה לא נותרה בנושא הדיאטה שלי. מהר מאוד גלשנו לכל מיני נושאים, שאלה אותי על הרגשתי ואיך אני מסתדרת עם כל השליטה ואיתו, שאלתי אותה איך היא מסתדרת עם בעלה הוונילי.
התשובה שלה הפתיעה אותי. לא הביכה אותי, לא הפכתי להיות אדומה. רק במהלך כל השיחה בנושא זה האסוציאצות בראש רצו לי לכיוון איך בעלי היה מקבל את זה ומה היו תגובותיו.
התברר לי ממנה שהנישואין שלה פתוחים. הוא פזל ראשון, כשהיא גילתה היא אמרה טוב אז גם אני. והגיעה לפה. לפני כמה ימים עוד מישהי בבלוג שלה סיפרה שהיא עברה עם בעלה ליחסים פתוחים, היו כמה שברכו אותה, שהן חיות כבר בזוגיות הזו, וזה הולך בסדר. לפני כשנה משהיא בהרקדה שהיכרתי אמרה שכבר 10 שנים היא לא ישנה באותה מיטה עם בעלה. וגם היא בנישואים פתוחים. זה היה לי נורא מוזר. היו כאלה שריכלו עליה שהיא מזדיינת, רצה אחרי כל אחד. היכרתי אותה כבן אדם והיה נורא קשה לי לקבל את הריכולים האלה כי אנחנו כבר בני אדם מבוגרים, הריכולים האלה טובים לגילאים הצעירים יותר. לא לגילאי ה-45+ (במקרה שלה היא 53+).
נפתחו בפורום של הבנים על הבנות 2 פוסטים על הבגידות של הנשואים. עד לפני שנתיים עם מישהו היה אומר לי שבעלי בוגד בי ומוכיח לי את זה, הייתי נעלבת וחותכת על המקום את מסגרת הנישואים הזאת. היום בגלל התבוננות אחרת על הנושא, אני מבינה שאפשר גם אחרת ועדיין לשמור על איזו שהיא מסגרת של משפחה, וגם על זוגיות מסויימת (לא נדבקת כמו שאני רואה אצל כמה זוגות אצלינו, שאני יכולה להיחנק מדבר כזה). אני יודעת שעם בעלי יהיה לי קשה להגיע למצב כזה. מעבר לזה שהוא וונילי, הוא גם מרובע, מהילדים החנונים של הקריות. כאלה שהלכו בתלם שתוו להם ההורים, המורים, וכל אלה שתמיד רצו לשים אותנו במסגרות. לא היתה אצלו כמעט פריצת מסגרות. לא היה רצון לנסות ולחוות דברים שהם לא בשגרה ובכתוב.
אני מאוד מפרגנת מצד אחד לאלה שמצאו את הדרך הנכונה בשבילם לחוות דברים שבן הזוג לא רוצה לעבור איתם ובידיעה של בן הזוג על האחר. ומצד שנים מקנאה ויודעת שהרבה מים יעברו אצלי עד שאצליח להגיע עם בעלי למצב של פתיחות וכנות.
כנראה שיש כאלה שצריכים להתרענן בחוץ באמצע החיים והנישואין על מנת להמשיך הלאה. (ואני בתוכם) השגרה והלחצים היומיומיים גורמים לכך שלא תמיד אפשר לחלוק אותם עם בן הזוג הנשוי. צריכים מישהו מבחוץ כדי לשנות ולרענן. ואז אולי אפשר להמשיך ולגדול. זאת רק השערה. לא יודעת ממש את האמת. זאת כרגע הרגשה פנימית שלי. לא רוצה לחשוב על הרגע שהוא יידע שאני לא רק שלו. ומה יקרה אז.