התחלה חדשה

זה היה מוקדם מהצפוי. זאת הקפאה לא רגילה. לא שתיקה רועמת כמו שאני רגילה.
המון כעס מצדך. על איך העזתי לענות בצורה שעניתי. ועל איך שעדיין לא למדתי את
מקומי האמיתי. רמת כעס כזאת לא היכרתי אצלך בכלל. ועדיין לא יכולתי לקבל את זה
שהפעם הגזמתי ובגדול. רצית לשלול ממני את הזכות שלי להיות הקופה (זונה) שלך.
רצית להפוך אותי לזבל שלך רק כדי שאני אדע את הגבולות שלי. כשראיתי שאני לא
אגיע לכלום בתכתובת ה-SMS שלנו עזבתי אותך. בערב כתבתי לך מייל כשתהיה יותר
רגוע, אולי נוכל להגיע לכלל הבנה. בבוקר חטפתי את ההמשך ועל זה שאני חייבת מאתמול עוד בוקר טוב, לא שכחת לתבוע גם במצב הזה את אשר מגיע לך.
ועדיין לא הצלחתי להסביר לך ולשכנע אותך מאיפה היגיע לי עוצמת התשובה ששלחתי לך ושהקפיצה אותך. אחרי הצהריים נתת לי חמש דקות להסביר את עצמי. החמש דקות האלה הפכו להרבה דקות. בסוף ביקשת בכתב את ההתנצלות ושאתה תחשוב על זה.
בבוקר התחלנו עוד פעם עם ה-SMS. בכתב קיבלתי ממך את הרגשות שלך שנמצאות איתי כבר הרבה זמן, אבל לא ידעתי אם זה שייך לפה. אליך זה בטוח, אבל לא ידעתי אם זה שייך לכללי המשחק פה. אחרי זה בשיחת טלפון שחררת עוד המון דברים שעשו לי רק
טוב על הללב. רק כדי לשמוע או לקרוא אותך ברגשות שלך כלפי, זה היה כדי. איזה כייף זה היה ללכת לארוע ולהתחיל ככה את השבת.

כבר נמס השלג בהרים, זה נכון,
ותשכח את כל אשר היה,
מספרים בעיר שלבבך הוא קרחון,
ועל כן קוראים לך אדון.

חורפים שבעה חיכיתי לך,
לא קראת אבל עניתי לך,
ובהבל פה בניתי לך ,
מגדלים של בדולח וזהב.
עטרות של חן קשרתי לך,
סרנדה חרש שרתי לך,
ועדיין לא ספרתי לך,
עד כמה אותך אוהב

י ש !!!!