סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 17 שנים. 3 בדצמבר 2006 בשעה 22:10

כן הפריט הקטן הזה, שרובינו לובשים אותו בין הגוף לבין המכנס, החצאית, הגרביון או
סתם עם חולצה בבית ביום קיץ שטוף זיעה ולחות.
בשיחת חולין עם מילידי על הא ועל דא, שלא קשורות לכלום, קול הדיבור שלה ירד פתאום בחצי עד טון, וההוראה שהיא ירתה לכיווני "בתום שיחתנו זאת, את ניגשת לשירותים ומורידה את התחתונים שלך עד סוף היום". חייכתי לעצמי ואמרתי בסדר. במאמר מוסגר אמרתי לה שזה עוד נשמע נורמלי, כי בפעמים הראשונות כשאדוני רצה שארגיש אי נוחות, הוא ביקש שאגיע עם תחתון חוטיני לעבודה, ובשעה 9.00 בבוקר קיבלתי הוראה להפוך אותם (ללמבוש אותם אחורה קדימה, קדימה אחורה) למשך שעתיים עד שלוש, או עד שהוא יתקשר. השעתיים האלו נמשכו עד 16.30.
כשהרמתי את המכנס, חייכתי לעצמי ואמרתי מזל שהיגעתי היום עם ג'ינס לא צמוד. אבל איך שלא תשב תמיד זה יכנס לך, בין הרגליים, בין הכוס, בין שני פלחי הישבנים. אחרי חצי שעה של נסיון למצוא את המקום על הכסא שבו ארגיש את התפר הכי פחות, התחלתי להרגיש את הלחלוחית. התפללתי שזה לא יתפתח לכתם.
כששגרתי SMS למילידי, באותו הרגע אדוני התקשר. הודעתי לו שלפי הוראתה התחתונים שלי בתיק. הוא מצידו אמר יופי עכשיו תדחפי גם אצבע לכוס. הזכרתי לו שיש לי מצלמות בעבודה המכוונות ישר אלי ואל שולחן העבודה שלי, וביקשתי בנימוס ובתחנונים רבים שידחה את בקשתו זו לפעם אחרת. ברוב נדיבותו הוא הסכים. כמו כן הוא סיפר לי עוד משהו שהכל ביחד עשה לי תערובת לא נורמלית למטה.
את העבודה עזבתי ב-16.00 כשאני רטובה חבל על הזמן, אבל כתם עדיין אין. היה לי טרמפ הביתה, כך שלא הלכתי הרבה, ולא היה חיכוך יתר בין תפר המכנס לפיסות העור שעל גופי. רק שישבתי ברכב מאחורה, עם רגליים פתוחות, וחשבתי על הסיטואציה מה היה קורה אם מישהו היה יושב מולי.
ב-16.30 חיפשתי את מילידי והיא לא ענתה לי. בדיוק אדוני התקשר ואמרתי לו שאני מחפשת אותה והיא לא עונה. אני צריכה לרדת למרכז לסידורים, ואני פוחדת שיראו כתם מתפשט למטה. אדונילי ברוב טובו התחיל להתקשר אליה בכל הטלפונים והדרכים שהוא מכיר, אבל גם הוא לא הצליח (בסוף התברר לי שמילידי פשוט ישנה לה את שנת היופי שלה, ולא שמעה את הפלאפון). והחלטנו ברוב קולו (של אדוני) שאני פשוט צריכה להמשיך לל התחתון גם לסידורים של המרכז. ב-17.30 קיבלתי ממנו SMS להתקשר למילידי עוד 15 דקות להמשך. התקשרתי והיא שאלה אם התלבשתי ואמרתי שלה שלא כי לא קיבלתי רשות. היא אישרה את הלבשתו של התחתון מחדש.
מה אגיד לך מילידי עד עכשיו אני מרגישה את התפר של המכנס על העור והבשר שלי.
כמה שלא ניגבתי זה לא עזר. זה פשוט ניגר. הפעם האחרונה שזה קרה לי זה היה עם אטבי המשרד. פשוט אין שליטה על זה. הבעל שלי הלילה בסכנת אונס.
זהו מילידי שלי אני עדיין רטובה, מיוחמת שחבל על הזמן, זה לא עובר כשלובשים בחזרה את התחתון, רק אז הבשר והעור, וכל מה שמסביב מתחיל לחוות על אמת, הכל מגורה, ומחכים לי עוד כמה ימים עד שאפגוש אותך.
אז שיהיה לך בנתיים לילה טוב
ממני הקופה (זונה) שלו הכלבה שלך

אושה{אוש} - נהנתי לקרוא. אכן תחושת רטיבות מוכרת..
מקסים בעיני שיתוף הפעולה בין השליטים שלך. ממש אחוות שולטים :-)
לפני 17 שנים
דלפי דולפת - תודה לך
השיתוף פעולה שלהם עולה על כל דמיון,
ולא נופלת מזה הדאגה הכללית שלהם כלפי.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י