בעוד קצת משעה אהיה בדרך עם המשפחה לסוף שבוע.
בונוס של הבוסים שלי על התרומה בזמן המלחמה (על האי
הברזה שלי מהעבודה, וההתייצבות המטומטמת שלי מידי
בוקר בבוקרו בעבודה בזמן המלחמה).
אל תבהלו זה לא כל כך כי יש לו כסף, זה פשוט כי קיבלו
כסף מהמדינה על תקופת המלחמה. כל העסקים באיזור
הצפון קיבלו. אז יש כאלה שזה הלך הכל לכיס הפרטי, ויש
כאלה שפיצו את העובדים. אנחנו מאילו המפוצים.
אבל עדיין נשאר אצלו כסף. לא הכל מבזבז עלינו.
אז חג שמח לכולם. תזכרו לא לאכול הרבה סופגניות, זה
מאכל שלא עוזב את הגוף לאורך הרבה זמן. שבוע אינטנסיבי
של 24 שעות ספורט לא תוציא סופגניה אחת מהגוף. נא
שיקלו כל ביס הנכנס לפיכם האם זה שווה.
הרבה שירים ונשיקות עם יקירכם, הזהרו נא על הנרות והשעווה
(על הגוף זה לא נורא על המפה והרצפה זה כן).
בקיצור אני אהיה פה מחר בלילה.
חג שמח.
לפני 17 שנים. 15 בדצמבר 2006 בשעה 12:02