התחלה חדשה

כן אני כבר 3 ימים מתנדנדת בין שמיים לארץ
חום של 39.5 במשך יומיים שלא יורד לשום מקום
אבל את האמת זה נעים החום הזה. חם במיטה
לא צריך להדליק עוד חימום, משהו נעים בהזייה
הזאת של החום הגבוה.
והאמת לא החום הגבוה הורג אותי, הורג אותי הגרון
האוזניים והלחה שתקועה לי בקנה הנשימה. מין ליחה
כזאת שלא יוצאת לבד, כדי להוציא אותה צריך להשתעל
חזק עם גרגורי ליחה וזה נורא כואב, ואולי רק ככה היא
תצא, אבל לא תמיד זה עוזר.
היום אדונילי הכריח אותי לצאת לחצי שעה מהמיטה. לכתוב
משהו לנסות לעשות עוד משהו בבית ואז אפשר לחזור בחזרה
למיטה.
אתמול בעלי חזר מהעבודה, ואמר שאמרו לו שאני צריכה לשתות תה עם קוניאק.
אימל'ה, מה אתה רוצה אישה מסטולית במיטה?
ומה ככה את לא מסטולית במיטה. טוב התפשרתי על תה עם קוניאק,
לא לקח חצי שעה עד שהייתי מעורפלת לחלוטין שוב. מזל שהוא מגיע
כל יום ב-19.00-20.00 בערב. ולא באחה"צ המוקדמות. להיות מסטולית
מ-17.00 אחה"צ. עדיף להשאר כבר עם החום.

ומפה אני יוצאת בקריאה נואשת לאיימי.
תורידי את הסשן האיום שלך של בליעת הנזלת. יש לנו את זה בטבעי. לא צריך גם
של מישהו אחר. ולא משנה מה אנחנו מרגישים אליו. אחרי הימים האלה של המחלה
גם באיום של אקדח לראש, אף אחד לא יצליח להאכיל אותי את הנזלת שלו. יש גבול
איימי. גם לשפחות חרופות יש את מנת הסבל שהן לא מוכנות לעבור אותו.
חיזרי בך ומהר.

זהו מילאתי את הקצבה שלי להיום.
חוזרת את מיטתי האהובה.