זה לקבל פקודות לביצוע על הדברים הכי בנאליים שאת צריכה לעשות בשביל עצמך.
אם את לא תעשי אותם אף אחד לא יעשה אותם במקומך. רוצים דוגמאות בבקשה:
א. תפסיקי לעשן - אם אני רואה אותך עם סיגריה אני מכבה אותה עליך. ולא האיום הזה ממש לא מפחיד אותי, כי עד כמה שתלוי בי הוא לא יראה אותי בחיים עם סיגריה. מי שלא מעשן לא יכול לסבול את ריח העשן שיוצא מהבן אדם המעשן. כך שאם אני יודעת שאני הולכת להפגש איתו, אין סיכוי שאני אעשן. אבל אני צריכה להפסיק לעשן, כי חטפתי כבר את כל תופעות הלוואי מהסיגריות האלה בחזרה. והסרחון שנדבק לכל דבר ולא יוצא.
ב. תרדי במשקל - כן זה יותר יפה, אבל במקרה שלי זה גם יותר בריא. עם המשקל שנמצא עלי אני לא אשרוד עוד הרבה שנים בריקודי עם. יש גבול לכמה שהרגליים ופיקות הבירכיים יוכלו לספוג את נפילת כל המשקל עליהם. גם הלב, הלחץ דם ושאר המחלות התורשתיות, שאמורות להדבק אלי באם לא אשמור על עצמי השכם והערב.
ג. תקומי מהמיטה לחצי שעה כדי להתרענן- בסדר אבל תיכף. אני יודעת שאני צריכה לקום אני כבר יומיים במצב מאוזן מסרוחה, מזיעה מזיעה של חום שירד, לרחוץ פנים וקצת לראות את העולם ממצב אנכי. טוב את לא קמה את צריכה פקודה??!! לא אני לא צריכה פקודה אבל תוך שעה אני אקום בסדר. בסדר.
אז אם זה לא משפיל מה כן משפיל. למה אין לי את הכוחות לעשות את זה מבלי שמשהו יבעט לי בתחת (וירטואלי). למה זה צריך להיות מפקודה כדי שאני אזיז את עצמי?
לפני 17 שנים. 11 בינואר 2007 בשעה 17:05
