התחלה חדשה

אתמול נפגשו. נסענו לחוויה היפואית.
הכל עבר בסדר. עד שיצאנו.
יצאת לפני. כשיצאתי והלכתי לרכב קיבלתי את שוק חיי.
זכוכית החלון בצד שלי היתה מנופצת לרסיסים. ידעתי ישר
את מה לקחו. אתה ידעת עוד לפני.
הסתכלתי עליך, נשארת באותו קור רוח שהיית קודם.
דבר לא השתנה בפני תוויך. שום שריר לא זז לשום
מקום מעצבים. הייתי המומה מזה. ידעתי שבפנים אתה
סוער אבל לא מראה כלום החוצה.
התחלת להתקשר תוך כדי הנסיעה לסוכן ביטוח, לברר
איפה אתה יכול לתקן הכל. ועוד יש לך מה לעשות היום
אחרי שאני ארד ואחזור לביתי.
עד סוף היום ארגנת לעצמך את כל אשר חסר לך כתוצאה מהפריצה הברוטלית לאוטו שלך.
בכל הנסיעה הזאת עד שירדתי, הערצתי אותך ובו זמנית לבי יצא אליך.
לא מתוך רחמים, כמו של בזבוז הזמן שלך בללכת ולסדר הכל, ולנסות
להשיב את הכל למקומו כמו שהיה. עד הערב הכל היה כבר מסודר. אבל
ליבי עדיין יוצא אליך איש יקר שלי.
היום בבוקר במעיל שלי בכיסים מצאתי רסיסי זכוכית כתזכרת עגומה לסיום של אתמול.

מקווה ללמוד ממך את התכונות האלה שלך ולא להכנס ללחץ אלא לנסות לראות איך מסדרים
הכל בחזרה בשלווה ובלי לחץ ועצבים מיותרים. הם כנראה לא עוזרים יותר מידי.

ממני הקופה (זונה) שלך