שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

התחלה חדשה

אחכה לך, אחכה לך בסוף הדרך,
קח את הדימעה את הכאב
לפני 17 שנים. 1 בפברואר 2007 בשעה 6:34

עברנו למיטה הגדולה, אתה שוכב על הגב, עונה לכל שיחות הטלפון. אני על 6 למטה ליד כפות הרגליים שלך. אתה מבקש עכשיו שאלקק ואמצוץ לך כל אצבע בנפרד. ללקק את כפות הרגליים, עוברת לגב הרגל, חוזרת בחזרה לאצבעות, בזמן הליקוק ומציצת אצבעות רגליך, ידי מטיילות ומעסות להן את הרגל השניה. גומרת רגל אחת והולכת לשניה. עולה למעלה במעלה רגליך.

מגיעה אל ביציך העגולים ועמוד תפארתך. "עכשיו תלקקי את הכל ותנקי שיבריק, כל כולל החור של התחת". עושה כמצוותך. מלקקת את הזין, מוצצת אותו, יורדת אל הביצים, ומנסה להגיע לחורך האחורי. אתה שם לב שאני לא הכי מצליחה במשימתי זו. פולט "מפונקת" ומשנה את הפוזיציה בה היית. מנסה שוב, אבל מגבלות פיסיולוגיות שלי, לא מאפשרות לי ממש לחדור ולהגיע אל החור ולנקות אותו כפי רצונך (לשון מחוברת בתחתית, שעד היום לא מצאתי את האומץ לחתוך. מה שאומר לשון קצרה, ועגולה בקצה ללא שום שפיץ).

משנה שוב פוזיציה וקם לטלפון שני נעמד בפיסוק, סוחב אותי בשערות, קדימה תמצצי עד הסוף, רוצה להרגיש אותו אצלך בגרון. מנסה, ומגלה מהר מאוד שרפלקס ההקאה עובד טוב. "תנשמי דרך האף" (בטח דרך האף, הפה חסום) מנסה עוד כמה פעמים, פעם פעמיים מצליחה בשלישית נחנקת שוב. אחרי זה ממקום אותי מתחתיך על 4 תמשיכי לנקות, רק שהפעם בגלל ההטיה של הגוף שלי אחורה, וחוסר האיזון שלי ונמיכות הקומה שלי לא הצלחתי להגיע, מה שהביא אותי לפרץ צחוק בלתי ניתן לשליטה. החלטת להראות לי חינוך מהו. והבאת אותי לשירותים, בעודי הולכת אחריך על 6. עד לאסלה, הראש נדחף פנימה, המכסה היה על הראש שלי. "עוד מילה ומים יורדים גם". מה שלא ראיתי זה שהיה שם מקל דק שחיכה לתורו. כמובן שבעודי "מתענגת" ו"מתרגלת" לריחה הענוג של האסלה, התחלת אתה בהצלפות עם המקל על ישבני האדום ממילא. מנסה להחניק צעקה, לא יודעת מה היא תביא עימה, ולמה היא תגרור. התחלתי אט אט להבין, שהיום את הצחוקים שלי אני צריכה לשים בצד.

אחרי שסיימת, החלטת להפוך אותי סופית לאסלה הניידת שלך. כן, איפשרת לי להחליט מה אני רוצה, הבעיה שלא ידעתי להחליט מה עדיף על מה (זה נבלה וזה טרפה). בסוף אמרת לי תפתחי את הפה. את האמת, רק טעימה לקחתי מכל הכמות שהשתנת. אבל גם זה היה בשבילי יותר מידי. הפה ספג את כל השתן, ונשפך החוצה עם כניסתו. חזרנו לחדר הגדול, נשכבת שוב וקראת לי לשכב לידך ולשים את הראש במקום שלו (ליד הזין והביצים). תתחילי שוב ללקק ולמצוץ ואתה בנתיים מלטף את שערותי. טלפון, אני מפסיקה קצת ומחליטה לראות את הרגישות שלך לצמרמורות, מטיילת עם ציפורניי עליך, מנסה לראות את תגובותיך, מלטפת אותך בשקט פעם ציפורניים פעם כריות האצבעות, אתה זז קצת מידי פעם. עם סיום שיחת הטלפון, אני רוצה לספר לך על התהפוכות בעבודה שלי, שלא כל מה שחשבתי אכן הולך לקרות. אז אמרת אוקי, 10 שניות מדברת, 10 שניות מוצצת. כן הזמנים נלקחו, שניה שניה.

אחרי שגמרתי את הסיפור המשכתי ברצף למצוץ ולקק את הזין והביצים, היית עם עיניים עצומות, הסתכלתי עליך, רואה את השלוות שעליך, עד שקלטת שאני מסתכלת, ושוב התחלת עם הרגליים שלך לתפוס אותי ולקווצ'ץ'. אחרי כמה פעמים כאלה, פשוט התיישבת עלי והתחלת להסטיר בידייך על שדי, הפכת אותי והתחלת לתופף על גבי כמו על מערכת תופים שלמה, ניסיתי להחניק את הצעקות אבל לא יכולתי, יותר אדומה מזה כבר לא יכולתי להיות.

הקמת אותי על הרגליים, משכת את השיער והראש אחורנה והתחלת לנשוך את לחיי. בגלל שריחמתי על אוזניך, החנקתי את הצעקות. אבל זה היה כואב אם לא הייתי מכירה אותך, עוד הייתי חושבת שאתה שונא אותי.

יאללה בואי להתקלח.

אבל זה כבר לחלק השלישי

אושה{אוש} - וואו! אבל למה הוא לא מבין את הצחוק שלך? זה מאד מצחיק לפעמים. לא משנה, העיקר שהיה לו תירוץ לחנך אותך :-)
הבנתי שזה היה טראומטי עבורך. אותי זה הדליק ממש.
יש משהו בהשפלות שפשוט עושה לנו את זה, לא?
לפני 17 שנים
דלפי דולפת - בכל דבר חדש יש משהו טראומטי, אם לטוב ואם לרע.
צריכים לדעת איך לקבל את זה.
לא כל השפלה עושה טוב. וצריכה הרבה כוח להמשיך הלאה
לפני 17 שנים
alona. - נראה שזה סשן ממש לא קל.
יפה..
אהבתי.
:)
לפני 17 שנים
דלפי דולפת - היו דברים קלים, היו דברים טובים, והיו גם דברים קשים.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י