אז כמו שאמרתי כבר, ברגע שהתחלתי לרחוץ אותך מהרגליים, הרגשתי שוב התחלת השפלה. אבל מהר מאוד התחלתי להתענג עליך. למשש אותך יותר, ללחוץ אותך יותר, לחוש אותך כל שריר וכל פיסת עור ובשר. לכל מקום יכולתי להגיע בלי לבקש רשות. לגעת בך כמה שאני רוצה ללטף ולמשמש ולהתענג מגופך החלק.
2 תינוקות הבאתי לעולם. אף פעם לא ראיתי את טקס רחצת הערב והאכלה שלהם כעול/תיק/או משהו שתקוע. שעת הרחצה אף פעם לא היתה משהו מהיר. נותנת להם להנות מהאמבטיה המלאה במים, מלטפת אותם עם המיים, שוטפת את עורם הלבן הצח והחלק. פעם בשבוע הייתי רוחצת אותם באמבטיה מלאה בשמן רפואי אמול (אני חושבת שזה השם). כל ילד רחצתי בערך עד גיל 6-7. זו היתה השעה הכי טובה להוציא מהם את כל מה שמפריע להם באמת. רבע שעה שבה אפשר להוציא את הכל מהילד, גם דברים שהוא לא ממש תכנן לספר. את כל החגיגה הזאת הפסיק בעלי, דרש שבגיל 7 ילד יגיע למצב שבו הוא יכול כבר להתרחץ לבד. האמת שגם קודם נתתי להם לרחוץ את עצמם לבד. סתם הייתי שם לפיקוח ולדיבוב.
ואתה פשוט נתת לי בחזרה את הכייף שלטפל, לרחוץ, ולהתענג אומנם לא על תינוק אבל על ילד גדול גדול, עם עור חלק, והרבה שטח ללטף ולהתענג עליו.
לפני 17 שנים. 3 בפברואר 2007 בשעה 16:15