לא תארתי לעצמי שגם באתר כזה הנושא של בוגדים=נשואים יהיה מעין מוקצה.
כבר כמה פעמים שאני נתקלת גם בפורומים השונים במאין תחושת מוקצה מעצם היותי
נשואה + אדון שלא לדבר על הגברת.
החוצפה הכי גדולה שאני נתקלת בה בנושא הזה זה בצ'אטים.
שולטים לוקחים לעצמם את הרשות והחוצפה להציע לי הצעות שונות ומשונות.
"ומה בעצם הבעיה שלך? מה פתאום רק אדון אחד? על מי את עושה רושם?
נאמנות לאדון שלך? הצחקת אותי, לבעלך את לא נאמנה, אז לאדון?"
מי אתה חתיכת חוש בן שלולית, שתקבע לי איך וכמה ולמה אני רוצה. ומהם בכלל
כללי המשחק שלי. מה אתה יודע עלי על בעלי או על אדוני שאתה בכלל מרשה
לעצמך להמשיך ולתת לי הצעות ותירוצים שונים ומשונים, למה אני יכולה להיות גם
איתך?
אדוני פתח לאחרונה כמה פוסטים בבלוגו, סיפר את דרך מחשבתו והתנהגותו. כן
אני יודעת על כל אחת שהוא היה איתה. לקחתי את זה בחשבון כשהתחלנו את
מערכת היחסים הזאת. לקחתי בחשבון שאין לי גם את הזכות לבקש להיות בלעדית
כי אני לא זמינה (מרחק, בית, משפחה, ילדים וכן גם בעל).
אז אולי בגלל כל הסיבות והתירוצים אני גם לא שפחה טוטאלית מנטאלית, ועוד כמה
מנטרות שלא עולות לי כרגע בראש, כי אדוני לא מספר 1 ולא בראש עיסוקיי?
מישהו פעם העלה על דעתו שבן אדם נשוי שפוזל הצידה במערכת הנישואים, זה בגלל
שאין לו את הכל בבית. שיש אילוצים שמחייבים אותו להמשיך ולהשאר במסגרת הזאת.
כי בגלל שאין יחסי מין זוגיים, אז לא תמיד מפרקים משפחה. מוצאים את הפתרונות,
לבד אומנם, אבל ממשיכים לתת לילדים שהובאו לעולם את המסגרת המשפחתית הנכונה?
שנינו נשואים ובעלי משפחות ומחוייבויות. לשנינו המשפחה והמחוייבויות הן בסדר ראשון
במעלה. האם שוב נכשלנו במבחן הטוטאליות?
אם אני יכולה לשתף את אדוני בכל מה שעובר עלי כי אם הבעל יידע על זה דמי בראשי,
מה רע בזה. אם כתבתי בבלוג בלילה שרע לי, בבוקר אדוני מתקשר ולא שואל מה נשמע
סטנדרטי, הוא אומר קראתי תתחילי לשפוך, וזה לא משהו שיכולתי לספר לבעלי, האם
זה לא מעיד על איכפתיות? האם באמת צריך להיות איכפת לי עם כמה הוא היה בסשנים
חד פעמיים?
איך תמיד כל הבודדים (רווקים/רווקות/גרושים/גרושות) נשואים במסגרת הבדס"מ דואגים לנפנף לבוגדים=נשואים את דגל הנאמנות בלעג. אתם באמת חושבים שאחנו צריכים אתכם
כמראה כדי לדעת מה אנחנו עושים? אנחנו אנשים מבוגרים, ולקחנו על עצמינו את האחריות
הזאת. ואם יש משהו שקל במערכת הזאת זה נשוי עם נשואה. יודעים את הגבולות של
הבגידה והנאמנות. ושמים כל דבר במקומו הנכון.
תעשו טובה, צאו לנו מהורידים. לא צריכים את המראה שלכם. יודעים לנווט את עצמנו לבד
לפני 17 שנים. 3 בפברואר 2007 בשעה 21:52
