התחלה חדשה

מה שהתחיל עם שישי נקיונות פיניש לקראת ליל הסדר, והמשך לעוד אחה"צ וערב של ריקודים עם (שבסופו של אותו יום גיליתי שיש לי שרירים בכפות הרגליים, לא יכולתי ליישר את כף הרגל מרוב כאבים), המשיך בליל סדר ערוך למופת, ורב משתתפים. בסופו של אותו ליל סדר בירכנו את אלוהים מעבר להיותו "בורא הגפן" גם "בורא המדיח". יום חופש של חג בביתה של חמותי, עזר לי להחזיר את כל השכמות ואת חוליות גב השדרה למקומותיהם. רביעי עבודה מאומצת של סגירת חודש בעבודה, חמישי חופש עם הבעל והילדים, שישי בחזרה לבישולים ולכביסות, וההתלבטות עם עצמי האם ללכת למסיבה בצפון או לא.

השיקולים שלא ללכת היו בגלל הגיל. מזקני השבט של המקום הזה. למרות שלא כל כך נראית בגיל הכרונולוגי, עדיין אני לא יכולה להתחמק ממנו. הסקרנות לדעת ולהכיר את האנשים מאחורי הניקים הכריעו בסופו של דבר את ההחלטה. לבעל הודעתי שאני הולכת ליום הולדת של חברה מההרקדה, ולאדוני שלחתי בקשת אישור השתתפותי במסיבה. לאחר חצי שעה של שאלות ותחקירים, אושרה בקשתי להשתתפות. הודעתי למארגנים את הגעתי. לקחתי מס' טלפון, מאחר ויש לי את כל היכולות להגיע למקום, ולחפש את הכתובת שעה, ולגלות שהסתובבתי מסביב לזנב של עצמי.

את ת' אספתי ב-22.30 ושמנו פעמינו לכיוון ההר. הכרתי שם את פ' שהיתה הראשונה שעשו לי היכרות עימה. לקראת עזיבתה את המסיבה אמרה לי "את מחמירה עם עצמך, את לא דבל דאבה, את בסדר גמור". צחקתי ובקשתי שתשמור את זה בסוד. לא לגלות לכל החברים. במהלך הערב הכרתי עוד חברים, כולם צעירים משתדלת לא לציין את גילי אם לא התבקשתי במפורשות. היו שם שתי בנות שמתנשאות לכמעט 1.85 מ', הרגשתי שם כמו גוליבר בארץ הענקים. מעדיפה לשבת ולא לעמוד לידן. היה שלב שבחצר נוגנו שירים של דיויד ברוזה מהתקליט האישה שאיתי. צחקתי עם ד' ואמרתי לו שכשראיתי את ההופעה הזאת בשנת 1983, חלק מהאנשים במסיבה הזאת לא היו בחיים. היה לי קשה קצת להתנתק מהפרש הגילאים, למרות שכולם היו בסדר והשיחה איתם זרמה. היחידה שממש הכניסה לי את הנוקאוט היתה פ' שלאחר ששמעה את גילי, פרצה בצחוק ואמרה " וואוו את כמו אמא שלי". והילדה בקושי בת 18 וחצי. לך תחביא את עצמך, מזל שת' תרם לי את כתפו להתחבא שם.

במהלך המסיבה דיברתי עם א', וניסיתי להסביר את עצמי למה אני לא יכולה להכניס את הבעל לתוך כל העניין הזה. למה בכלל התחלתי עם זה, ואיך הגעתי לזה. שאלה אם זה יכול להביא לגירושין מבחינתי, אמרתי שלא, אלא אם כן הוא יגלה ויחליט שהוא מסיים את הזוגיות הזאת. לא אני ולא אדוני לא מדברים על גירושין על מנת שנוכל להיות ביחד. כל אחד מאיתנו לקח את מערכת היחסים הזאת כתבלין לחיים שהוא חי אותם. ניסת לדבר על אהבה. אמרתי שזה לא נטול אהבה, אלא שזאת אהבה מנותבת. אי אפשר לתת את כל ה-100% כמו באהבה רגילה. בכל זאת, זאת אהבה שניה. ניסיתי להסביר לה איך אני רואה היום את הזוגיות באופן כללי, ויודעת שנשמעתי רע. תארתי מערכת יחסים שגרתית ואפורה, אבל אלו החיים שלי, המרתון של החיים אחרי הניסיון של "להקים משפחה בישראל". הדאגה והניסיון להראות חיים זורמים ללא שום דאגות מיותרות. יש בזה איזשהי שחיקה. בייחוד כשאת נכללת בהגדרה של "אלמנת הייטק". לא מקטרת על זה, אבל עייפה מזה.

המסיבה מבחינתי היתה אחלה. לא גדולה מידי ולא רועשת מידי (18 שנה לא הייתי במועדונים). היכרתי אנשים נחמדים מאחורי הניקים. במיוחד אחרי דיבורים אינספור בצ'אט כבר מתתי לדעת מי עומד מאחורי הניקים.

כשחשבתי ללכת למסיבה אמרתי לעצמי 23.00 מגיעה 02.00 חותכת הביתה. לבית התגנבתי כמו חתול בשעה 05.10 לפנות בוקר כשעוד מתוכננת למשפחתי ולי טיול בחיק הטבע.

היום קמתי לעבודה, שבורה, רצוצה עם עיינים נפוחות אחרי שלא הצלחתי להרדם טוב בלילה, כל הגוף כאב לי, כולל הגב. וזאת הפעם הראשונה בחיים שלי שערב חג סגרתי כרטיס במקום עבודה בשעה 15.00. ועדיין לא הספקתי את כל מה שהייתי צריכה לעשות.
בערב יצאנו להצגה בתאטרון שהיו חייבים לנו עוד מתקופת המלחמה בקיץ. ועד עכשיו אני במין תחושה שזה ערב חג הכי הזוי שהיה לי אי פעם.

מחר שוב פעם מנוחה אצל חמותי שתחייה. ואחרי זה חוזרים לרגיל והידוע. נגמר סדר הכנת לחמניות. יצאו לי מכל החורים.

הולכת לישון בשלב זה. (בעצם להעיר את הבעל).