התחלה חדשה

כן, יש לי אחד כזה בבית שנמצא בשלביו הראשונים של הגיל הזה.
קצת קשה וקל לי ביחד המצב הזה. מצד אחד הוא בוגר מבין ועוזר והז יחסית נוח
ומצד שני הוא גם קצת נשאר הילד/התינוק הבכור שלי.
היחס בין להבין אותו מצד אחד ולדרוש ממנו מצד שני, לפעמים מביא אותי גם לבלבול.

כמעט 3 שנים מאז שהוא התחיל לשים מחיצות ביננו. בהתחלה זה היה רק פיזי, כבר אסור לנו להכנס אליו כשהוא מתקלח, כשהדלת של החדר שלו סגורה אז לא פותחים לפני שדופקים. אין על מה לדבר בכלל, על לראות אותו בעירום.

להכנס לנפשו של הילד, זה רק כשהוא רוצה, או לחילופין כשאני מוצאת כמה שעות שקט איתו כשלא אחותו (בתי הקטנה) ולא אביו באיזור. ואז אפשר לדבר על הכל. בדיוק כמו שהיה קטן, ואז בימי החורף הארוכים והקרים של כרמיאל, כשרק שנינו לבד בשעות אחר הצהריים, מעבירים את הזמן במשחקים וסיפורי חוויות מהמעון על מה שהיה ואיך היה.

בקייץ הוא נוסע לגרמניה עם תזמורת הנוער. אני מנסה להסתיר את ההסטריה שבי. אני כרגע בלחץ של לחפש לו חולצות צווארון לבן חלקות מכופתרות עם שרוול ארוך. שלחו אותי לקרית אתא. מנהל הקונסרבטוריון שלהם החליט שמכנס שחור פשוט (ללא דוגמאות, כיסים, ולא דגמ"ח) וחולצה לבנה אחידה לכולם עם כפתורים וצוורון, יהיו בגדי הייצוג שלהם בכל ההופעות למינהן, ועל זה הז'קט הרקום של תזמורת הנוער.

חצי מהקריות עברתי, אך בשום מקום לא מצאתי שרוול ארוך, כולם כבר עם הקצר. וחוץ מזה הוא נמצא בכזה גיל שה-18 קטן עליו, והשמאל ענק עליו. בחנות כשהוא לבן את המכנס (שלפי דעתו היה נראה נורא, ולפי דעתי ישב עליו טוב) ואת החולצה שמצאנו במידה 20, הוא נראה מבואס. אמרתי לו תכניס את החולצה למכנסיים, הכניס קיבל חלחלה ממה שהוא ראה במראה, אין סיכוי שאני הולך ככה, אמר ורטן. אמרתי אף אחד לא ישאל אותך איך אתה רוצה ללכת. פשוט יגידו לך תכניס את החולצה למכנסיים. ותגיד תודה ילד, שהוא עדיין לא מצא לכם עניבות. כי אפילו בבר מצוה שלך לא היית קשור, ואין סיכוי שאני או אבא נדע לקשור לך עניבה, כי עד היום אבא שלך לא יודע לקשור עניבה. גם לחתונה שלנו הוא בא לא קשור, והפקיד קבלה במלון סידר אותו לחתונה. אם תהיה נחמד לסבא, אז אולי סבא יסכים ללמד אותך, ואם תעצבן אותי מאוד, תקבל גם את החפתים של סבא, ואבוי לך אם תעיז לאבד אחד מהם.

באין ברירה הסכים לקבל את דין הבגדים ההזויים האלו עליו. 3 חולצות לבנות (שאם יתלכלכו בזמן ההופעה בגרמניה יהיה להחליף ללא לחץ) מכנס אחד שחור, ופתאום ראיתי חגורות, היי בוא תראה איזה חגורות מקסימות (כהרף עין מצב הרוח עלה) בחר לו אחת שמצאה חן בעיניו.

בדרך הביתה, אמרתי לו שאני צריכה למצוא עכשיו מקלט מדיני. ישר הוא הבין את העניין, ואמר אל תדאגי, אני אומר לאבא רק חלק מהסכום. בדרך שאלתי אם הוא לא רוצה להתחיל לשים דאורדורט, אמר שכן. סוף סוף החליט שכן. כבר שנתיים לערך אני מציעה והוא דוחה את הרעיון על הסף. הפעם כן. בואי נלך לקנות, אחרי האימון אני לא יכול להריח את עצמי (ובא לציון גואל). בניו פארם, אני רואה שהוא מתעניין בג'ל לגילוח ובסכינים, שואל ומנסה להתעניין, אמרתי לו שזה לא ממש התחום שלי, שיפנה לאביו. הסכים איתי לשם שינוי והמשכנו לחפש לו דאורדורנט. מצאנו שילמנו ויצאנו שמחים וטובי לב.

ברכב שאלתי אותו, אם התחילו לצמוח לו שערות בבית השחי, אמר שעוד לא, אבל קצת בחזה מתחילה לו פלומה אמר. לגבי הפנים שאלתי אם הוא רוצה להתחיל, ואמר שלא ממש. וסיפר ששנה שעברה צחקו עליו הרבה ילדים, אבל השנה לכולם יש ויש כאלו שבכלל עברו אותו. שאלתי לגבי שערות במפשעה ואמר אוהו, חבל לך על הזמן. זה כבר התחיל מזמן מזמן. ואני בליבי יודעת שזה התחיל מזמן, עוד לפני שהוא שם לב אני שמתי לב, ורק לא ידעתי, מתי הוא ישים לב, ויתחיל להרחיק אותנו ממנו.

בצחוק שאל על הורדת שיער מהביצים עם שעווה. אמרתי לו שאין בעיה, אני מוכנה לנסות לעשות לו בתנאי שהוא לא יתבע אותי בשום דרך שהיא. שאל למה? אמרתי כואב מאוד. למה בכלל שתנסה להוריד שיער עם שעווה? לא ענה, והמשיך לשאול על שיטת הורדת שיער עם ליזר, גילוח, ומה עדיף. שאל אם אני ארשה לע' (אחותו הקטנה) להוריד שיער?
אמרתי לו שכן אבל רק מגיל 12. יש לה עוד 3 שנים והיא די מודעת לכמות השיער הרבה שיש עליה, שאל אם זה יהיה בשעווה או בלייזר? אמרתי בשעווה, השיער שלה בהיר וליזר לא תופס בהיר. רק שיער כהה. המשכתי וביקשתי ממנו, לא להעיר לה בחיים, ולא משנה מה ואיך וכמה היא תרגיז או תעצבן אותו, בחיים שלא יעיר לה על השיעור שלה. או בכלל על הגוף שלה, כי יש לה מודעות גבוהה מאוד לגבי עצמה, ואני לא יודעת לאן זה יוביל אותה. הבטיח לי הבטחה של גבר צעיר שהוא לא יעיר לה כלום לגבי הגוף שלה.

רק דבר אחד אמא אני לא יכול לסבול אצלה,
היא מפתחת טעם של פריחות. ואת זה אמא אני לא אתן לה.
לא מסוגל לחשוב שאחותי תהיה פריחה כמו כל הפריחות אצלי בשכבה.

כן ילד אני יודעת. גם אני נלחמת בה בטעם הזה.
גם בעיני הטעם הזה לא לרוחי.
אבל לא לאורך זמן אני אוכל לשלוט בזה
ופה תהיה העזרה הגדולה שלך.
בכל זאת היא גם מקשיבה גם לך.
אין לי ברירה לפעמים אני צריכה גם להתפשר עם הטעם שלה
כמו הסנדלים המנצנצים שהיא בחרה לעצמה ונאלצתי לקנותם
(אולי אמא סוף סוף תקני לי משהו מנצנץ, שיהיה לי טוב בעיינים?)

ומעניין מה עוד יצפון לי גיל ההתבגרות שלו
ואיך היא בכלל תתחיל ותסיים אותו