התחלה חדשה

בתחילת שבוע שעבר אדוני הטיל עלי משימה שתבוא ממני לבעלי כאות תודה לו על כל התחשבויותיו האחרונות בי.
הייתי אמורה לקחת אותו למקום מחוץ לבית, ולא משנה איפה, רק לא בבית, ובלי הילדים, רק שנינו לבד, ולהביא לו את המציצה של חייו. קצת משהו שונה מהרגיל שלנו.
בהתחלה נבהלתי מהמטלה הזאת. מה רע במיטה הזוגית, בלילה כשהילדים ישנים? אף אחד לא רואה, לא מפריע, הכל ברגוע. "תכניסי קצת פלפל לזה, קצת יותר אקשן לקבוע שלכם".
אלוהים עדי, שבעלי שיחיה ממש אבל ממש לא הבן אדם הנכון לדברים האלו. אבל אדוני אמר ובאשר אמר כך אעשה.

ואכן ביום רביעי חג השבועות, שמנו פעמינו עם עוד משפחה אחת לאחת משמורות הטבע שבארצינו, שמחתי לגלות שמקור המים שבשמורה מוגן ולילדים לא יקרה כלום באם ישארו לבד, הייתה פעילות במקום לילדים, מסיפורי התנך ותחילת ההתיישבות בעמק.
לאחר שמיצינו את הישיבה מתחת לעץ, ומיצינו את סיפורי התנך והמקום, השארנו את כולם בפעילות והלכנו לנו לבדינו לתור את המקום אליו הגענו. לאחר שסובבנו לנו בכל מקום בשמורה, הגענו למגרש הכדורגל, שהיה די מבודד (למרות שהוא כמעט בכניסה לשמורה), כמעט כל האנשים חונים ויורדים מהר לכיוון הדשא לתפוס מקום. לא היה אף אחד באזור המגרש כדורגל. עשינו את העיקוף שלו והגענו למקום שהיו בו עצים ושיחים יחסית צפופים. התחלתי לעשות לבעלי טיזינג, למרות שהוא לא ממש שיתף פעולה ולא היה לו את הרצון לעשות משהו במקום פתוח שמישהו יוכל לראות. ניסיתי לשכנע אותו שאף אחד לא מכיר אותנו, גם אם יראו אותנו. לבסוף הצלחתי כן להשעין אותו על עץ וירדתי לו, מצצתי לו את הזין, את הביצים והיה לו קשה כל הסיטואציה הזאת. הוא גמר די מהר, ישר לתוך הפה שלי בלעתי את הרוב, חלק יצא קצת, ואחרי זה הלכנו לשטוף את עצמי. הוא רחץ לי את הפנים ודאג שאף אחד לא יראה איזשהו סימן שנשאר בטעות.

חזרנו שמחים וטובי לב, וסיפרנו לאחרים מה הם מפסידים בזה שהם לא הולכים לטייל בשטח השמורה, יש שם יובלים של המעיין, שסתם כדאי ללכת ולשכשך שם רגלים. ושייצאו קצת מהמטר המרובע שתפסנו לנו ליד השולחן פקניק וייצאו לתור את המקום.

מיותר לציין שכל הסופשבוע עבר לו מאוד רגוע וללא מתחים וריבים מיותרים, מה עוד שלמחרת המשכנו לנו את חופשת השבועות עד לתחילת שבוע זה.