זוכרת אני את ימי האחרונים בסדום -
רוקדת עד אור הבוקר,
עשן סמיך עוטפני ומיתמר,
זיעת אוהבים ניתזת אל על,
כזבח סקס סמים וחטאים.
זוכרת עוד, איך הם הגיעו -
כהניסטים, ציונים, יהודים,
עם דלק, לפידים וחרדת קודש,
לשרוף את גופותינו העירומות,
עד אחרוני המתיוונים.
לא ידענו אז את רצונם,
לא הבנו,
לא האמנו,
שדיננו כך להישרף,
על חטאים כה טהורים.
"אז בא תורן של הבדיות -
סדום ועמורה,
חרון אפו,
אש וגופרית,
מומטרים בעבור חטאיהם.
ככה סתם,
בלי לפידים,
ללא המון זועם.
"אסופת חוטאים מוכים
מזעם האל" - חרצה לשונם.
מחר - כשיבואו בשנית להצית,
אשרוף אותם כליל.
וכשאבער בעוז שלהבתי עימם,
ידעו הם שנתתי נפשי,
בעבור פחמי ליבם.
לא אסלח
להם,
ולא אשכח
להם,
את סדום.
🎗️

