לפני 3 חודשים. 13 בינואר 2025 בשעה 22:01
יתגדל ויתקדש שמיה רבא
אולי כך תבין, אבא
שהוא כבר לא פה
ועתה נוכחת אני במקומו
פצעים פתוחים
מעשה ידי טובעים בים ואני אומרת שירהמעדתי,
נפלתי,
התנפצתי,
דאבתי,
אספתי,
הדבקתי,
קמתי,
הלכתי,
מעדתי,
למה זה כל כך כואב?
כי את נושמת, מותק,
כי את מעזה לנשום,
כבר ארבעים שנה
יד שעירה ביקשה עזרה
משהו בשעון שהיא לא מבינה
באתי כולי ממש בשמחה
כי בעזרה אני מבינה
יד שעירה נתנה סטירה
סיפרה בדיחה
צחקה מעצמה
הכל בסדר, לא דרושה עזרה
* כריך *
כשנגמר לי
אני שוכבת על הגב
עוצמת עיניים ומדמיינת
איך יש בי הכוח להכין כריך
רק רצון אין
ובשביל מה אני צריכה רצון
אם יש בי כוח
צריך רצון בשביל כריך?
בסוף קמתי
הכנתי כריך
לא בשבילי
בשביל עצמי אין לי כוח
--
מוקדש בהמון אהבה ל-ס' 💜
אני לא זוכרת את הפעם ה-100 שהיכו אותי
היא כנראה גם לא היתה מיוחדת כל כך
עוד תקרית של אלימות שגרתית
בראשון של שנות ה-90 העליזות
מתישהו התחלתי לנרמל את זה
זה מה שקורה לילדים
הם בלתי נסבלים בבית, ובום
הם בלתי נסבלים בבית הספר, ובום
את האקראיים היה קצת יותר קשה לבלוע
בכל זאת, לא היתה להם סיבה אמיתית
עוד לא הספקתי לעצבן גם אותם
איך הם גילו כל כך מהר כמה בלתי נסבלת אני?
זה היה בגיל 14
חזרתי הביתה עם ל' מעוד שיעור של "משחקים במתימטיקה" במכון וייצמן
היינו צריכים לחזור לראשון לציון, וחיכינו לקו 274
ההוא היה גדול ממני כמעט פי שניים
לא הכרתי אותו
לא ראיתי אותו מימי
אני מרגישה את היד השעירה שלו עם השעון הכסוף מושטת אלי ואותו מבקש: "אני צריך שיסבירו לי פה משהו לגבי השעון"
הבטתי למטה אל תוך השעון, בחיפוש אחרי התעלומה הגדולה כשהסטירה הכי מצלצלת שקיבלתי בחיי העיפה אותי הצידה בליווי "מה המצב?" מגחך
חזרתי לעמוד עם ל' והמשכנו לדבר על מתימטיקה ומתי האוטובוס יגיע, ולא פציתי פה על האירוע כמעט 20 שנה.
מה הוא ראה בי שהדליק אותו כל כך? משחק? קורבן? זוג משקפיים מהלכים?
לא יודעת, הוא לא טרח לספר
השבוע הוא חזר לבקר אותי
לא ציפיתי
לא תכננתי
אבל פתאום היד המצחינה שלו עם השעון היו שוב על הכתף שלי
זה לא היה הוא, אפילו לא דומה לו
אבל אני כבר לא נשמתי
אני מאוד מתוסכלת מהיחס אלי מהקהילה הקווירית והא-בינארית
איכשהו בעיניים שלהם אני תמיד מרגישה פחות אישה. כאילו הם רואים בי אחות לספקרטום, יצור כלאיים שברור שהוא כבר לא גבר, ברור שהיא מתלבשת בצורה נשית מובהקת, וכל מאפיין ומאפיין בה צועק "אישה בינארית", אבל רק הקוויר יכריח אותה להכריז על לשון פניה.
לסיסיות הויא לא יעשה את זה. סיסיות הן נשים ללא ספק, אבל טרנסיות חשוב לשאול, כי זה מנומס והדבר ה-woke. אבל פאק ד'את! אם הם מודים שאישה היא אישה מעצם הגדרתה, אז למה טרנסיות דורשות טיפול שונה מסיסיות?
השבוע סורבתי להירשם למסיבה לנשים בלבד. זה מעולם לא קרה לי אל מול מארגנים סיסים, אבל המארגנ.ת הפעם הית.ה קוויר.ית. לקווירית היה חשוב לספר לי שעירום זכרי הוא טאבו במסיבות שלה (סבבה כפרה, אני דיספורית, אני גם לא רוצה להציג כזה עירום), היה לה חשוב לדעת לפני כמה זמן יצאתי מהארון, להעריך על פי זה איזה איבר מין יש לי, ואז לסרב לאשר אותי בתואנה שאני "בשלב מוקדם מדי בתהליך". הכל היה נעים ומכבד ובשפה רהוטה ומאוד wokeית כיאה לקוויר ב-2024, אבל הסאבטקסט היה: מותר לי להשתמש באמתלה של אחווה קווירית מזוייפת בכדי לפשפש לך בתחתונים. אז לא, אסור לך, אפילו לא לך.
אני לא בשלב, ואני לא מוקדם, אני אישה בינארית, בשום שלב לא חשתי פלואידית, בשום שלב לא חשתי חצי אישה, ואפילו לא שלושת רבעי. רק בעיניים של קווירית שמארגנת אירועים אני יצור כלאיים. אני כבר מעדיפה את הגברים הסיסים חסרי הטאקט.
כשאת.ה מוצא.ת אותה שוכבת בדיוק איפה שהנחת אותה, עם חיוך מרוח על הפרצוף, אחרי סשן קשוח במיוחד: