משחקי שליטה

אני מרגיש שתקופת הנסיון נגמרה, הtutorial גם כן.
במשך העשורים הראשונים, אנחנו צריכים רק לעשות,
לא לחשוב, רק להנהן.
אז הגיע שלב, באיזה סתם יום שגרתי, שבו התעוררתי וחשבתי; מי לעזזל אני?
ואני לא מתכוון ל-מי אני ״חושב״ שאני- כלומר האגו או הדמות. אלא מי השחקן שמפעיל אותי? המודע, ההגות.

פתאום ולראשונה אני בתחום אפור, והוא אפור רק כי לא מראים לי מה לבן ומה שחור.
ופתאום, אני יכול וצריך,
לבחור מה זה מה, וגם אז להחליט, בין בלבן ושחור.
לא רק בשבילי, אלא לכל מי שבאיזור.

כי כמו שאני לא מכיר אותי, אני גם לא מכיר אותו,
והוא לא את עצמו.
ולכן אני הוא והוא אני ואנחנו מראה אחד לשני.

ולדעתי,

זו שליטה- להרגיש ולברור.

אנתרופולוג

״כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם.״