משחקי שליטה

אני מרגיש שתקופת הנסיון נגמרה, הtutorial גם כן.
במשך העשורים הראשונים, אנחנו צריכים רק לעשות,
לא לחשוב, רק להנהן.
אז הגיע שלב, באיזה סתם יום שגרתי, שבו התעוררתי וחשבתי; מי לעזזל אני?
ואני לא מתכוון ל-מי אני ״חושב״ שאני- כלומר האגו או הדמות. אלא מי השחקן שמפעיל אותי? המודע, ההגות.

פתאום ולראשונה אני בתחום אפור, והוא אפור רק כי לא מראים לי מה לבן ומה שחור.
ופתאום, אני יכול וצריך,
לבחור מה זה מה, וגם אז להחליט, בין בלבן ושחור.
לא רק בשבילי, אלא לכל מי שבאיזור.

כי כמו שאני לא מכיר אותי, אני גם לא מכיר אותו,
והוא לא את עצמו.
ולכן אני הוא והוא אני ואנחנו מראה אחד לשני.

ולדעתי,

זו שליטה- להרגיש ולברור.

אנתרופולוג

״כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם.״

איך לייחר מונסטרה:

אמל״ק;

לבחור חתיכה יפה, לחתוך מהגזע עם חוליה/מפרק (או שניים), סכין סטרילי, לטבול את החתך בקינמון, לתת לו להתייבש יומיים בחוץ.

אם יש שורשים-לשתול. אם אין שורשים-מים עם כמה טיפות אקונומיקה. גזע תמיד נשאר מעל המים/אדמה.

אני אתחיל בלהגיד שהכל עדיין תחת ניסויי, קניתי עציץ גדול, ביתרתי אותו לחלקים, ואני מחכה שיתפסו כולם. 

זה לא דוח ניסויי מסודר, אבל זה כמו הסיכום שלו :) 

איך? אז ככה:

כדי לייחר מונסטרה;

בשביל הייחור, נחתוך חתיכה מהגזע, כאשר יש לפחות מפרק/חולייה או שתיים. (*)

חשוב לבחור חתיכה יפה בתור ייחור. כלומר לחתוך במקום שלא קרוב לחלק רקוב או מרקיב, ושהחתיכה תהיה בריאה (לא חולה/עם נקודות של ריקבון/ פגעים- מקומות שעלולים להזדהם).

משתמשים בסכין סטרילי על מנת ליצור את החתך (חשוב- לחטא עם אלכוהול), שמים קינמון על החתך (אנטיבקטריאלי) או טובלים בקינמון, ונותנים לחתך להתייבש יומיים. (**) להתייבש יומיים. בטמפרטורת החדר, בלי שמש ישירה, בלי תנאים קיצוניים, פשוט כדי למנוע בריחה של לחות מהחתך אחרכך.

אם לייחור יש מערכת שורשים, אז נשתול אותו באדמה לחה ומאווררת ככה שהגזע ישאר מעל האדמה. אם נכסה את הגזע באדמה, הוא עשוי להירקב ולמות.

אם יש שורש אוויר גדול ואני רוצה שתהיה לי מערכת שורשים, אני מניח שאפשר לשים במים כדי לאפשר לשורשי מים לגדול- אם ככה, חשוב להשאיר את הגזע/חתך מחוץ למים שלא ירקב, רק השורש אוויר יהיה במים כנ״ל באדמה. (אפשר היה ישר לשתול שורש אוויר באדמה) 

מונסטרות אוהבות להיות צמאות, לא תמיד אבל בדיוק בין השקיות הן אוהבות שממש יבש להן. פעם בשבוע בקיץ בטח, פעם בהרבה יותר בחורף. 

אם אין שורשי אוויר או שורשים לחתיכת גזע שלקחנו, נדאג לשים במים עם קצת הורמון השרשה. (אחריי הייבוש- חשוב) במקום הורמון אפשר חתך של פוטוס (כי הוא יפריש הורמון השרשה).

***אל המים מטפטפים כמה טיפות של אקונומיקה. (אקונומיקה בעיקר עוזרת לשמור את המים נקיים מחיידקים כדי למנוע ריקבון, ובמינון נמוך לא פוגעת בצמח).

נשים את הייחור במקום מואר אבל בלי שמש ישירה, ונדאג להחליף מים פעם בשבוע (או אם מסריחים מהר לעיתים תכופות).

ייקח כשבועיים בערך למערכת שורשים להיווצר.

בבדיקה-המשך ניסויי: 

(*) הצעה לנסות - להוציא שורשים - גזע עם עלה, (בלי שורש אוויר, גזע בלי עלה (עם שורש אוויר), וגזע בלי עלה (בלי שורש אוויר)- את כולם לייבש יומיים ולנסות להשריש במים. 

(**) הצעה לנסות - לרסס באקונומיקה את הסכין, ולרסס באקונומיקה את החתך לפני הקינמון- איך נראה לאחר יומיים? והלאה (כשיהיה אקונומיקה במים בהמשך)

וכאן כל החלק על ההזדהות עם המונסטרה שאוהבת להיות קשורה לעמודים ואוהבת להיות צמאה, ואוהבת שחונקים אותה, ואוהבת שחם לה, ושמדברים אליה מלוכלך.. בכל זאת אנחנו בכלוב 

אנתרופולוג (אולי גם בוטנאי -.-?) 

כל דבר גולמי, כפי ששמו מציין, גולמי הוא.

אקח ברזל כדוגמה;

כאשר נכרה, הוא חסר צורה.

חסר ייחודיות,

חסר תכונות ברורות,

חסר תכלית.

הוא פשוט הוא,

מה שהוא.

ואפילו לא ברור מה הוא.

רק לאחר,

ולא לפניי,

שיעבור תופת;

שייכרה ויועתק מסביבתו המוכרת,

יפורק לגורמים, ישרף, יותך, ייווצק. 

לא לפניי,

שימצא עצמו,

בין הפטיש ההולם לסדן;

יהפוך הברזל מדבר גולמי למוצר מוגמר.

דבר שהוא כבר לא חסר צורה,

אלא חד, מוגדר, ברור, מכושל.

דבר שהוא לא חסר תכלית,

אלא בעל מטרה, ערך, סיבה, משמעות.

אלמלא התופת, לא היה הוא, 

מי

ומה 

שהוא.

-אנתרופולוג-

מוקדש לך. 

כי בזכותך,

פגשתי אותי.

האם המוות הוא באמת הסוף?

אתחיל עם שאלה פשוטה יותר; מדוע תינוקות בוכים כשהם נולדים? על זה אענה מיד כי, החיים בנויים בשלבים.

השלב הראשון אורך 9 חודשים והינו שלב ההריון-היווצרות. בשלב זה שוהה התינוק בבטן אימו. בטוח שהוא מכיר את היקף המציאות.

רוכש הוא כלים לעצמו;

הוא רוכש ידיים ורגליים, איברים גדולים ומגושמים שמטרתם לא ברורה.

הוא רוכש עיניים עפעפיים שחשים את תנודות המים באפלה.

הוא רוכש גם פה, ואף. מערכת נשימה ועיכול.

התינוק בבטן, שוהה בעולם שלו, ומשלו, אמנם עם מוח מודע אבל לזמן שאול. 

כאשר פתאום וברגע, המציאות שהוא מכיר משתנה מקצה לקצה.

יש רעידות ורעש ברקע, והעולם הזה שנותר, בו הוא כבר לא מתמצא.

התינוק נדחק דרך פתח הדוק וצר מגודלו, בטוח שזה הסוף.

ועל כן הוא בוכה.

האם המוות הוא באמת הסוף?

מנגנון ההנעה של מנגנון ההנאה

הקודם : פרק 2 - https://thecage.co.il/blog/c2

הגדרה: בגידה (מעילה באמון) בגידה היא מעילה באמון ביחסים שבהם מתקיים אמון בין בני אדם, כלומר עשיית מעשה הנוגד את האמון שניתן בעושהו. המעילה באמון עשויה להיות הפרה של סעיף מפורש בחוזה שבין הצדדים, הפרה של תנאי מכללא בחוזה כזה, או פגיעה ביחסי אמון שאינם יחסים חוזיים. דוגמה: חבר בחבורת עבריינים, המסגיר את חבריו למשטרה, ייחשב כבוגד בהם. בוגד נודע, ששמו הפך לסמל לבגידה, הוא יהודה איש קריות, שהיה אחד משנים עשר השליחים המוזכרים בברית החדשה, ולפי הכתבים הנוצריים, בגד בישו ומסר אותו לידי השלטונות הרומאיים.
לשאלת מיקום הגבול שבין בגידה לצייתנות, אין תשובה קטגורית. כך למשל, תלמיד בכיתה שדיווח למורה כי אחד מחבריו העתיק בבחינה, ייחשב לבוגד בעיני חבריו, ואולי אף בעיני כל הכיתה, ואילו המורה עשוי לשבחו על אומץ הלב להסגיר את ה"עבריין" ולהילחם על אכיפת החוקים והתקנות.

אמון, דאגה, ביטחון, שליטה. זהו מחזור התכונות שמאפשרות לנשלט ולשולט לקבל תחושת סיפוק מהאינטראקציה.

אמון ראשוני מאפשר ציות שמאפשר החפצה ועונג שטחי. אלו פותחים את הדלת למחקר⁽¹⁾ קריאת תיגר-שמערערת את האמון ומעוררת דאגה. המחקר מספק תוצר, תגמול^(2). זה מסייע בחיזוק הביטחון, מאפשר שליטה טובה יותר⁽³⁾, ולבסוף מעצים את בניית האמון⁽⁴⁾  וחוזר חלילה.

1. המחקר: כאן השולט הסקרן הוא ״החוקר״. זה החלק ממנו הוא מקבל בו הוא נהנה וממנו שואב סיפוק. ״המחקר״ מנציח את השאלה; עונג או כאב? הנאה או סבל? היכן אחד נגמר והשני מתחיל? בעצם מזקק את חוויית בדיקת הגבולות באופן הכי פראי וטהור שניתן לקבל. עם גבולות שלא ניתן לצפות, בין מצבי קיצון השונים מהותית זה מזה.
   
   
2. והתגמול? הוא מציאת הגבול. החיכוכים עם הגבול, התקרבות אליו ללא חציה. ככה הנשלט יודע שדואגים לו, שיודעים לעצור ללא בקשתו. ברגע הצורך. כך נבנה ביטחון.
   
   
3. שיפור השליטה מתקבל כתוצאה מהכרת הגבולות. אלו בעצם הכלים של השולט להפרה ויצירה של תחושת ביטחון. כך מחדד השולט את סף הרגישות שלו לסיבולת של הנשלט.
   
   
4. מה קורה ברגע שנחצה גבול? יש כמה רמות שבהן הנשלט רשאי להעיד כי הוא מרגיש שנחצה גבול. זה כמובן בא יד ביד עם ביטול ההתמסרות. אבל, זה הרגע בו תגובת השולט צריכה להיות; ניטרלית, מכבדת, מאוששת, מכילה ותומכת. כזו שתסייע לנשלט להבין מה היה הדבר שלא הצליח לסבול. כבוד זה, יחס חם זה, הוא זה שמאפשר את חיזוק האמון. 

בלי קור אין חום
בלי דאגה אין אמון
בלי ביטחון אין הנאה
בלי גבולות אין חופש

האנתרופולוג

הקודם : פרק 2 - https://thecage.co.il/blog/c2

כחלק מהסדרה:

מנגנוני שליטה - מה מאפשר לנו להתמסר? פירוק היחסים בין שולט ונשלט לגורמים, מנקודת המבט של נשלט צעיר (בן 24) עם זיקה לפסיכולוגיה וניתוח התנהגותי.

השליטה שבאובדן שליטה 

הקודם: פרק 1 - https://thecage.co.il/blog/c1

הגדרה: פרדוקס מקור המילה הוא מיוונית עתיקה: para = ליד, מעבר; doxa = אמונה, דעה.
המשמעות המקורית היא דבר שבמחשבה ראשונה נראה חסר מובן או בלתי אפשרי, אך לאחר עיון מעמיק מתברר שהוא נכון.

(עד מתי? כמה עוד? אלו שאלות מכורות. הן רומזות על תשישות, מיאוס, וקושי להמשיך. ובאילו דרכים נתמודד איתן? 
נשאל: כמה רע לי? האם זה באמת בלתי נסבל? ממה הקושי בכלל נובע? ו -"כמה עוד" נשאר? בתקווה שהתשובות יספקו לנו נחמה)

היבט עיקרי בשליטה הוא אובדן השליטה או הוויתור עליה. הדבר מתייחס להחלטה המודעת -לשתף פעולה- ללא תלות במתבקש. 
כמובן שהדבר מעלה איתו אף קשיים נוספים ועל כן נדרשת שליטה עצמית על מנת להבטיח את מימוש החלטה זו. 

במהלך "משחק", ה״נשלט״ מבצע את אשר הוטל עליו, לפרק זמן לא מוגדר. הדבר מביא איתו קושי. ייתכן וכי מאס הנשלט מאותה פעולה,
לחילופין יכול להיות כי הדבר מאתגר פיזית או מעורר רפלקסים לא רצויים. יכולה אפילו לעלות השאלה, האם השולט זוכר כי זה רק משחק?
האם הוא מודע לקושי או לסבל שאני חווה? עצם ההתמקדות בקשיים, מנציחה אותם. בכך אנו מוסיפים עליהם חששות מנטליים ומאדירים אותם.

ואם האינסטינקטים שלנו צועקים לעצור, והרפלקסים נכנסים לפעולה. וכל זאת בזמן שאנחנו "בוחרים^? להישלט^?" אז למה להמשיך?

כאן  על ה״נשלט״ לקבל החלטה; להיכנע לרפלקסים,לחששות, להתנגד לשליטה, בעצם לעצור- ובכך להחזיר את השליטה לידיו.
או לוותר על הרצון, ולהתמסר כנגד ההיגיון, כנגד האינסטינקטים וכנגד הרפלקסים.

זה הרגע בו נדרשת שליטה עצמית אמיתית, ולו בשביל שה״נשלט״ יימסור את השליטה בו.
אם הצליח, ברגע זה הופך ה"נשלט" לנשלט. ופה מתחיל הפרדוקס.

הפרדוקס
("כגודל הקושי, גודל התגמול")  כגודל הקושי לוותר, ולהתמסר, כך גודל ההנאה והסיפוק שמתקבלים מעצם ההתמסרות. אבל שורשו של הקושי הוא בעצם לב הפרדוקס. מה מניע את השולט בפעולותיו? האם זו סקרנות? או האם זו  בכלל סוציופתיות/נרקיסיסטיות/סדיסטיות?

קל לראות אם כן כיצד האדם הלא נכון יוכל בקלות לנצל את הסיטואציה לטובתו, בלא ידיעת הנשלט (עד שיהיה מאוחר מדיי).

איך בעצם אוכל להבטיח לעצמי שלא יהיה מאוחר מדיי? ושאני באמת יכול לסמוך, להתמסר ולהיכנע? באותו הרגע, בתוך המשחק, אני לא..
אני יכול רק לקוות שהאדם שנתתי לו שליטה מלאה, רוצה בטובתי. אני מקווה, מאמין, ובוטח.

האנתרופולוג

הקודם - פרק 1 - https://thecage.co.il/blog/c1 

הבא    - פרק 3 - https://thecage.co.il/blog/c3

טיוטה: (קצר יותר ברור יותר?)
היבט נוסף בשליטה, והוא *אובדן /וויתור השליטה*

כאשר ה״נשלט״ מקבל פקודה ומבצע אותה למשך פרק זמן לא מוגדר, ככל שהזמן עובר, הקושי להמשיך מתחזק.
אם זה מחששות בריאותיים או כי פשוט נמאס לו מאותה פקודה.

כאן ה״נשלט״ מקבל החלטה; להיכנע לרפלקסים,לחששות, להתנגד לשליטה, בעצם לעצור- ובכך להחזיר את השליטה לידיו.
או לוותר על הרצון, ולהתמסר כנגד ההיגיון, כנגד האינסטינקטים וכנגד הרפלקסים.

זה הרגע בו מוסר ה״נשלט״ את השליטה בו, והופך באמת נשלט. ופה מתחיל הפרדוקס.

התמסרות השלמה והסכמה

 פרולוג: https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=170295&postid=1480500

הגדרה: שליטה עצמית או ויסות עצמי הם יכולתו של האדם לבקר ולהתאים את מחשבתו, רגשותיו והתנהגותו לצורך השגת מטרה כלשהי או הסתגלות למצב מסוים, וכן לצורך הימנעות מנזק אפשרי. שליטה עצמית כוללת את היכולת לשלוט בדחפים, לווסת ולכוון את ההקצאה של משאבי הקשב, לווסת את התגובה הרגשית, ליזום פעולות, להתחיל לעבוד על משימות ולפתור בעיות, כחלק ממניעת אימפולסיביות. (וויקיפדיה).

…אם כן, מה יקרה אם ניקח את מנגנונים אלו (מנגנון התגמול והביקורת) ונפעיל אותם אחד כנגד השני? האם נוכל לשתמש בתחושות כמו עונג וסיפוק כדי להכניע מלאכותית את מנגנון הבקרה לשליטה חיצונית?

מסתמן שכן; נקודת הפתיחה בין השולט לנשלט היא ההסכמה הדדית על הרצונות המשותפים לשלוט/להישלט.. אם ככה, מה מבדיל בין שיתוף פעולה להתמסרות? ומה עושה את ההבדל בין החפצה והשפלה.

״המשחק״ תמיד מתחיל ביצירת הפרדת כוחות, ביסוס עמדה, ובניית ״דיסטאנס״.
הפקודה הראשונה תהיה כזו שתחפיץ אך לא מדיי.. ווריאציה על ארצה, שב, קום, תתפשט. כך שבמקביל ליצירת מרות, תיווצר שיחה שתעודד הצהרת כוונות, ביסוס גבולות והסכמה על מעצורים. 

הפקודה הבאה כבר תתנגד לנורמה מסויימת, לאינטואיציה, לתחושת הערך העצמי של ה״נשלט״. אקט שמשרת ומקטין. כאן אם יבחר לשתף פעולה, השולט יגמול לו בכך שיענג אותו פיזית. בעזרת עונג והנאה יתאפשר שחרור של אנדרופינים והורמונים שיוצרים תחושת סיפוק. כך באופן דומה למנגנון המקורי, המוח ביצע משימה וקיבל תגמול מתאים. בדרך זו למעשה רתם השולט, בצורה פיזיולוגית, את גופו של הנשלט לרצונות שאינם שלו.

אם ככה, אז מה המשמעות העומדת מאחורי המילה התמסרות? שכן להתמסר מרמז על לבצע מרצון ללא התנגדות. ועד כה דיברנו על ביצוע כנגד תחושות הבטן ועל אף חוסר הרצון. 

כאשר ה״נשלט״ מגיע לרוויה של עונג, הנובע מסיפוק פיזי הוא חווה את מה שנקרא לו ״התמסרות״.

בפועל, ההתמסרות נובעת מהמקום המוכר, בו ברגע של הנאה פיזית צרופה וניכרת, אנו כבר לא חושבים על הסיטואציה בה אנו נמצאים (או לצורך העניין על היחס שאנו מקבלים), אנו לא דואגים, ובפרט פשוט מרגישים כלומר ״נהנים מהרגע״. 

(אילו היה קיים לנו בחדר הפיקוח, כפתור כיבוי כללי, שהיה מכבה את כל המסכים, מערכות הבקרה והדאגות, זה היה הרגע בו היינו לוחצים עליו)

זהו רגע מפתח, רגע מרכזי. בהיעדר מנגנון הבקרה, ״הנשלט״ מסוגל לחוות רגע של השלמה. הוא בעצם מבין כי על אף שהוטלה עליו פקודה (מחפיצה ככל שתהיה) ועל אף שביצע אותה כנגד האינטואיציה, זה היה שווה לו כי עכשיו הוא מתוגמל כראוי. ההשלמה בעצם מהווה ההסכמה גורפת על כל התנאים שהובילו אל ה״התמסרות״.

הנשלט כעת יודע כיצד יתוגמל בפעם הבאה שיקבל את אותה הפקודה, וישמח לבצע את המוטל עליו מתוך הציפיה לתגמול.

השולט מבחין בהתמסרות, מבין את ההשלמה, ויודע כי הוא יכול לעלות את רמת הקושי בפקודה הבאה.

האנתרופולוג

הקודם - פרולוג : https://thecage.co.il/prologue

הבא - פרק 2 : https://thecage.co.il/c2

מנגנון השליטה 

מה זה אומר לשלוט או להישלט?

מה מבדיל שיתוף פעולה מהתמסרות?

הגדרה: סקרנות - היא התנהגות אשר מניעה מחקר ולמידה. לאדם יש צורך לדעת ולהבין. הסקרנות האינטלקטואלית היא מאפיין הכולל אינטליגנציה, התלהבות ורעב לידע ולחידושים. היא גורם מרכזי לחקרנות ולכן תרמה רבות להתפתחות המדע. ניתן למדוד את מידת סקרנותו של אחר בעזרת הבחנה בדפוסי התנהגות (הפניית מבט, השקעת זמן באיסוף מידע, העדפת חידוש) ובשינויים פיזיולוגים (הרחבת אישונים, מתח שרירים) . לסקרנות מספר מניעים שונים - פיזיולוגית (רמת האנזים מונואמין אוקסידאז במוח), קוגניטיבית (כל גירוי שמאתגר את המערכת התפסיתית יעורר התנהגות סקרנית. כשהגירוי הוא פשוט הוא יכנס לסכמה בקלות ולכן הוא לא יגרום לעניין. אבל כשהגירוי מורכב יותר הוא מחייב את פעולת המערכת הקוגניטיבית וכשהיא מצליחה לפתור את הבעיה היא חווה את הגירוי כדבר חיובי), וסקרנות פסיכואנליטית (התנהגות סקרנית היא תולדה של מנגנוני הגנה, לדעת החוקרים הדוגלים בגישה זו הסקרנות היא נגזרת של הדחף המיני ומטרתה היא הפחתת חרדה).

נתחיל בלהכיר בעובדה כי כולנו בני אדם, עם משפחה חברים, תחומי עניין, חוזקות, חולשות והכי חשוב ערך עצמי. לא ניתן לאיש זר להמעיט בערכינו, נכון? אם דבר כזה קורה, ישר נצא בפעולת הגנה על אותו ערך מדובר (אולי לפעמים בתקיפה:-).

ניתן שם, מקום, ונכיר ב-מנגנון הבקרה- ״חדר הפיקוח״- זה שמאפשר לנו לדעת שהכל טוב, שאין נורות אזהרה דולקות, שלא צריך ללכת למוסך וגם אם כן, אז שלא גונבים אתנו.

ונגיד ויצאנו בפעולת הגנה כזו; בואו נגיד אפילו שהפעולה הייתה מוצלחת. ואפילו קיבלנו במוסך מחיר ״וואלאק טיל״. אנחנו שמחים? מרוצים? מסופקים?
מה השתנה? (איך עברנו ממתגוננים ופגועים לשמחים ומסופקים?)

כנראה שהמוח תגמל אותנו והפריש לנו קצת ממתקים, דופמין, סרטונין, והורמוני ״feel good״ למיניהם. זהו מנגנון התגמול - ״חיזוקים חיוביים״. שמסייע לנו ליצור הרגלים בריאים והתניות לצורך שיפור ושימור עצמי. אם כך ברור כי מערכת התגמול יוצרת תמריץ לחיפש ומציאת מפגשים מיניים. וזו עם ייתרונות ברורים ב"הישרדות" המין .  

(״כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם״)

במילים אחרות, מערכת התגמול משרתת תפקיד מרכזי במימוש הצורך הכי פראי, בסיסי, ו״בראשיתי״ בטבע האדם. שנהנה מסקס! 

אם ככה; האם ניתן? ואם כן, מה יקרה אם:?

ניקח שני מנגנונים אלו, אחד כנגד השני,

ונרתום את המאבק ביניהם, כדי להכניע,

בצורה מלאכותית,

את ״האני המודע״ לשליטה חיצונית?

הבא פרק 1: https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=170295&postid=1479075

האנתרופולוג 

(נכתב כסדרה: מנגנוני שליטה-
-מהי התמסרות? פירוק הדינמיקה בין שולט ונשלט, מנקודת מבט סובייקטיבית, של נשלט צעיר, עם זיקה לפסיכולוגיה וניתוח התנהגותי.)

מקורות חיצוניים:

reff1: https://www.scientificamerican.com/article/the-orgasmic-mind