השליטה שבאובדן שליטה
הקודם: פרק 1 - https://thecage.co.il/blog/c1
הגדרה: פרדוקס מקור המילה הוא מיוונית עתיקה: para = ליד, מעבר; doxa = אמונה, דעה.
המשמעות המקורית היא דבר שבמחשבה ראשונה נראה חסר מובן או בלתי אפשרי, אך לאחר עיון מעמיק מתברר שהוא נכון.
(עד מתי? כמה עוד? אלו שאלות מכורות. הן רומזות על תשישות, מיאוס, וקושי להמשיך. ובאילו דרכים נתמודד איתן?
נשאל: כמה רע לי? האם זה באמת בלתי נסבל? ממה הקושי בכלל נובע? ו -"כמה עוד" נשאר? בתקווה שהתשובות יספקו לנו נחמה)
היבט עיקרי בשליטה הוא אובדן השליטה או הוויתור עליה. הדבר מתייחס להחלטה המודעת -לשתף פעולה- ללא תלות במתבקש.
כמובן שהדבר מעלה איתו אף קשיים נוספים ועל כן נדרשת שליטה עצמית על מנת להבטיח את מימוש החלטה זו.
במהלך "משחק", ה״נשלט״ מבצע את אשר הוטל עליו, לפרק זמן לא מוגדר. הדבר מביא איתו קושי. ייתכן וכי מאס הנשלט מאותה פעולה,
לחילופין יכול להיות כי הדבר מאתגר פיזית או מעורר רפלקסים לא רצויים. יכולה אפילו לעלות השאלה, האם השולט זוכר כי זה רק משחק?
האם הוא מודע לקושי או לסבל שאני חווה? עצם ההתמקדות בקשיים, מנציחה אותם. בכך אנו מוסיפים עליהם חששות מנטליים ומאדירים אותם.
ואם האינסטינקטים שלנו צועקים לעצור, והרפלקסים נכנסים לפעולה. וכל זאת בזמן שאנחנו "בוחרים? להישלט?" אז למה להמשיך?
כאן על ה״נשלט״ לקבל החלטה; להיכנע לרפלקסים,לחששות, להתנגד לשליטה, בעצם לעצור- ובכך להחזיר את השליטה לידיו.
או לוותר על הרצון, ולהתמסר כנגד ההיגיון, כנגד האינסטינקטים וכנגד הרפלקסים.
זה הרגע בו נדרשת שליטה עצמית אמיתית, ולו בשביל שה״נשלט״ יימסור את השליטה בו.
אם הצליח, ברגע זה הופך ה"נשלט" לנשלט. ופה מתחיל הפרדוקס.
הפרדוקס
("כגודל הקושי, גודל התגמול") כגודל הקושי לוותר, ולהתמסר, כך גודל ההנאה והסיפוק שמתקבלים מעצם ההתמסרות. אבל שורשו של הקושי הוא בעצם לב הפרדוקס. מה מניע את השולט בפעולותיו? האם זו סקרנות? או האם זו בכלל סוציופתיות/נרקיסיסטיות/סדיסטיות?
קל לראות אם כן כיצד האדם הלא נכון יוכל בקלות לנצל את הסיטואציה לטובתו, בלא ידיעת הנשלט (עד שיהיה מאוחר מדיי).
איך בעצם אוכל להבטיח לעצמי שלא יהיה מאוחר מדיי? ושאני באמת יכול לסמוך, להתמסר ולהיכנע? באותו הרגע, בתוך המשחק, אני לא..
אני יכול רק לקוות שהאדם שנתתי לו שליטה מלאה, רוצה בטובתי. אני מקווה, מאמין, ובוטח.
האנתרופולוג
הקודם - פרק 1 - https://thecage.co.il/blog/c1
הבא - פרק 3 - https://thecage.co.il/blog/c3
טיוטה: (קצר יותר ברור יותר?)
היבט נוסף בשליטה, והוא *אובדן /וויתור השליטה*
כאשר ה״נשלט״ מקבל פקודה ומבצע אותה למשך פרק זמן לא מוגדר, ככל שהזמן עובר, הקושי להמשיך מתחזק.
אם זה מחששות בריאותיים או כי פשוט נמאס לו מאותה פקודה.
כאן ה״נשלט״ מקבל החלטה; להיכנע לרפלקסים,לחששות, להתנגד לשליטה, בעצם לעצור- ובכך להחזיר את השליטה לידיו.
או לוותר על הרצון, ולהתמסר כנגד ההיגיון, כנגד האינסטינקטים וכנגד הרפלקסים.
זה הרגע בו מוסר ה״נשלט״ את השליטה בו, והופך באמת נשלט. ופה מתחיל הפרדוקס.
