לפני 6 שנים. 19 בספטמבר 2018 בשעה 23:01
כשכל העולם מתנפץ.
כשהיקר לי מכל הולך.
כשאני נכנסת למערבולת שסופה אכזר.
כשהדמעות באות ללא הפסקה ואחר כך פשוט נעלמות.
כשהכאב נבלע בתוך שטף החיים.
כשים הבירוקרטיה מאיים להטביע אותי.
כשאני בקושי זוכרת את הפנים שלה, את הקול שלה, איך זה לחיות כשהיא קיימת.
כשזה נראה לי מוזר שאני בקושי זוכרת ואיך התרגלתי כל כך מהר.
כשחלומות מוזרים באים כמו בסרט אימה.
כשהחיים מתהפכים ומשתנים בלי לשאול אם זה הזמן ואם זה בסדר.
כשנופלת על כתפיי אחריות חדשה.
כשאני חצי אמא בלי שילדתי בכלל.
כשאני מתגעגעת אליך ורוצה שתחזרי.
כשאין לי את שניכם.
זה לא הזמן, זה לא הגיל, זה לא אמור לקרות ככה.
תחזרו.
