לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מתחילה

לפני שבוע. 2 בדצמ׳ 2021, 2:23

לפני שנה. 17 באוק׳ 2020, 16:10

רצה אחריו. הוא הולך מהר, אני בקושי מדביקה את הקצב. בדרך, הנעל מתפרקת לי, אני מנסה לסדר אותה תוך כדי הליכה מהירה. הוא נכנס הביתה ואני אחריו, סוגרת את הדלת.
"מישהו אמר לך לסגור?"
אני מושיטה את היד, רוצה לפתוח.
"מישהו אמר לך לפתוח? אל תעשי שום דבר אם לא נאמר לך".
אני עומדת, הראש מורכן. מביטה לרצפה, יש שם מגבת זרוקה ומזרן יוגה מגולגל.
"אני יכולה בבקשה להוריד נעליים?" אני שואלת. "התפשטי ורדי על 4, תחת לכיוון המקלחת" הוא מצווה.
אני מתפשטת מהר, מסתבכת עם הקשירות של המסכה, זוכרת לא לקרוע אותה. הוא מתקלח ואני על 4, ראש למעלה, מבליטה את התחת לכיוונו.
"כנסי למקלחת, החזיקי את המגבת שתהיה מוכנה". אני נעמדת מיד, פורשת את המגבת, מוכנה לעטוף אותו כשיסיים, הראש מורכן.
"תרימי את הראש. תסתכלי" הוא מצווה. אני מרימה את הראש, מתביישת להביט בפניו, אך מביטה על גופו העירום מבעד לזכוכית ולאדים. הוא מסיים, לוקח מידיי את המגבת.
"רדי על הברכיים, תעשי משהו מועיל". אני יורדת, ברכיי קצת מחליקות מהרצפה הרטובה, רואה מולי את הזין הגדול והיפה שלו. אני מתחילה למצוץ את הקצה, עם השפתיים והלשון.
"תכניסי עמוק, תראי לי כמה את מסוגלת בלי להקיא". אני מכניסה אותו עמוק, הלשון בחוץ, הזין נכנס עד הגרון, נעזרת בידיים. אני מוצצת ומביטה למעלה, הוא מצחצח שיניים. הוא שוטף את הפה, מוציא את הזין מפי ואני מתכוננת לנשיקה המיוחלת. הוא אוחז בפי, פותח אותו, מטה את ראשי כלפי מעלה, יורק לתוכו. אני מתענגת על כל טיפה של רוק, בולעת הכל, הוא מתוק לי.
"תודה" אני אומרת.
יוצאים מהמקלחת, הוא מורה לי לרדת על 4. הוא מפליק על התחת בידיים חשופות. אני נשארת יציבה, מתאפקת למרות שכואב, רק שימשיך. הוא לוקח בידו את מזרן היוגה המגולגל.
"קניתי מזרן יוגה, תורידי את הראש לרצפה" הוא מצווה. הראש על הרצפה, ידי פרושות משני צידיו, התחת בולט כלפי מעלה, הרגליים פשוקות כפות רגליי פרושות.
הוא מצליף בי בעזרת מזרן היוגה ואני מתחילה לצחוק, זה קצת מזכיר לי מלחמת כריות.
"מה את צוחקת? את אוהבת מזרן יוגה?"
"כן" אני עונה.
הוא שם קונדום, רוכן לכיווני.
"לא יודע למה אני נותן לך את זה".
אני מרגישה את הזין בפתח הכוס, מתכוננת אליו אחרי המון זמן.
"בעצם, לא מגיע לך" הוא קם.
אני מושיטה יד, נוגעת בעצמי, מרגישה את הרטיבות.
" ביקשת רשות לגעת? קומי והתלבשי מהר".
אני קמה, מתלבשת במהירות שיא.
הוא מצמיד אותי אליו, מרים לי את הגופייה, צובט חזק את הפטמה. אני מחפשת את השפתיים, רוצה לנשק, מתענגת על הכאב מידיו.
"אולי אשמור לי פטמה שלך? מה את אומרת?" 
הוא מרפה, מתארגן ליציאה.
אני עומדת ליד הדלת.
"לצאת?" אני שואלת.
הוא יוצא ביחד איתי, נכנסים למעלית.
הוא מצמיד את גופי לקיר המעלית, משוחח בטלפון. אני משותקת, אנחנו לבד בינתיים.
לפתע הוא מרפה, מסמן לי שתכף מישהו נכנס.
אני תמיד מופתעת כמה פעולות הוא עושה בו זמנית:
מנהל שיחה, מסשן ושם לב שתכף מישהו נכנס, בזמן שאני בקושי מצליחה לעקוב היכן אני ומה קורה איתי. 
אנחנו יוצאים מהמעלית. אני פוגשת מישהי ומתחילה לשוחח שיחת נימוס.
כשאני מסיימת, הוא כבר לא לידי.
עד הפעם הבאה.

לפני שנה. 17 באוק׳ 2020, 16:07

עולים במעלית, אליו הביתה. אני שואלת שאלות, מנסה לשבור דיסטנס. "רק אני שואל פה שאלות" הוא אומר. אני מרכינה ראש, מבוישת, מגניבה מבט מלמטה. נכנסים אליו לדירה, אני נעמדת באמצע החדר, מביטה סביב, קורעת את המסכה מעל פני.
"איך את מתכוונת לצאת בלי מסכה? תמיד תחשבי קדימה" הוא אומר.
"שבי על הספה". אני מתיישבת, הוא מתיישב לידי, מושך את ראשי על ברכיו.
אני מתחילה לדבר, מהר, בקדחתנות, רוצה להוציא את זה כבר החוצה. "אתה תכעס. הפרתי הוראה שלך, אתמול יצאתי לפאב, שתיתי 2 כוסות קאווה".
הוא מופתע, מרים את ראשי, אוחז בצווארי חזק, מטה אותו הצידה, מונע ממני להביט ישר.
" רציתי לזיין אותך היום. קצת קשה לך וכבר את נשברת? היית כבר כל כך קרובה להיות רכוש".
הוא מוריד אותי לרצפה. "הורידי מכנסיים ותחתונים ותתכופפי". הוא הולך לחדר, אני מתכוננת להענש.
הוא חוזר, הוא מצליף סדרת הצלפות מהירות, חדות, כואבות. השוט מרגיש ארוך ודק. אני מתנשמת, מבליטה את הישבן, רוצה להענש עוד. הוא עוצר. "אם אצליף בך עוד, את תלמדי?" אני עונה שכן. הוא מפליק בידיים חשופות, נותן מנוחה מהשוט.
הוא מורה לי לעמוד. אני נעמדת, מבליטה את התחת מולו, מוכנה לחטוף עוד. אני מתנדנדת.
"את לא יכולה לעמוד ישר? רדי על 4".
אני יורדת על 4. אני מרגישה משהו חודר לתוך הכוס.
"תחשבי שזה הזין שלי".
הוא עוזב, מתרחק, מסתכל. "מצאתי שימוש לכוס שלך". אני עדיין לא מבינה. "ידית אחיזה לשוט שלי, לפחות במשהו הוא יהיה מועיל. שהשוט לא יפול!"
הכוס חלק ורטוב, אני מנסה לכווץ אותו על השוט, אך הוא מחליק ונופל. "אמרתי שלא יפול". הוא מרים את השוט, מחדיר אותו שוב, אני מתנשמת.
אני עומדת על 4, השוט בתוכי, לפתע הטלפון שלי מצלצל. הוא מגיש לי אותו "לא לזוז, תעני".
זו שיחה חשובה, אני חייבת לקום וללכת.
הוא שולף את השוט, אני קמה, מרימה מכנסיים במהירות. מסתכלת מסביב, מחפשת מה שכחתי, מנסה לעבור בשניות ממוד אחד למשנהו.
הוא מחבק חיבוק מהיר ונותן נשיקה קטנה.
אני חוטפת את המסכה מהשולחן.
"זו המסכה שלי" הוא אומר. אני מחפשת את שלי הקרועה ורצה לדלת.
בדלת הוא אומר "יש לך עוד הזדמנות".

לפני שנה. 17 באוק׳ 2020, 15:46

לפני שנה. 16 במרץ 2020, 1:15

לפני שנתיים. 27 בספט׳ 2019, 5:17

לפני שנתיים. 27 בספט׳ 2019, 4:49

לפני שנתיים. 20 ביולי 2019, 23:02

לפני שנתיים. 23 באפר׳ 2019, 6:45

לפני שנתיים. 23 באפר׳ 2019, 6:42