זה לילה ואני נוהג לבד באוטו ויש שלט שמראה על היישוב הקטן שהיא גרה בו. היא הבן אדם היחיד שאני מכיר שגר שם. טוב, היא ובעלה. יש להם נישואים שלא הבנתי כשהייתי צעיר יותר, והיא הייתה כבר אמא לשניים והשלישית בדרך. אני זוכר שנפגשנו בפלורנטין, לשיחה, אחרי שדיברנו כאן. זו הייתה התקופה הפרועה שלי בכלוב, רווק, צעיר, זמן פנוי ועבודה מגניבה והמון דמיון ו-BDE וביקשתי ממנה שתקפיץ אותי הביתה אם יש לה כח, ואז באוטו שלה, יצאו ממנה קולות נפלאים כאלה, בזמן שמשכתי לה בשיער בעדינות ואחר כך קצת יותר בחוזקה. היו לה אף חמוד ובטן שמנמנה וציצים גדולים ויפים עם עטרות חומות ופטמות ורודות שעמדו זקופות כאילו היו ברזל שהתמגנט, והמשקפיים נפלו לתא האיחסון של הדיסקים כשעם היד השנייה שלי שלפתי את הזין שלי החוצה ושאלתי אותה אם היא רוצה למצוץ לי.
היא הסתכלה עלי ככה, מבוגרת ממני מספיק כדי שאצטרך לכבד אותה ועם זאת כדי שהיא תתחרמן נורא מזה שאני לא מכבד בכלל, וכשדחפתי את הראש שלה לזין שלה היא אמרה לי לא. וכשהפסקתי היא הסתכלה עלי ולא הבינה למה הפסקתי. וכשדחפתי שוב בעדינות הפעם, נותן לה לעשות חצי עבודה, כדי שאוכל לעשות את החצי השני, הפה שלה עמד קרוב קרוב לקצה של הזין שלי, וכל מה שהיה באוטו, שעמד בתחנת דלק שכבר לא נמצאת היום, עם אנשים שעברו ולא ידעו מה קורה, זה רעשים של נשימות (וקוצר שלהן), ואישה אחת שבעת ובעונה אחת רצתה למצוץ ורצתה שאני אגרום לה למצוץ ופחדה מכל מה שקורה והתרגשה מאוד. וכשהרפיתי, היא השאירה את הראש שלה שם, קרוב קרוב, והייתה דקה שנמשכה כמו שעה, של שקט. אמרתי לה שאולי היא לא מוכנה לזה, והיא לחשה ״אני בכלל לא מחליטה עכשיו על כלום״.
הרמתי לה את הראש, נישקתי לה את השפתיים, ונתתי לה למצוץ לי שתי אצבעות, ואת הידיים שלה לקחתי לזין שלי. והסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה שהיא הכלבה הכי מתוקה שהייתה אי פעם, ושהיא עושה לי נורא להתרגש. היא שמה אותי ליד דירת השותפים שלי, ונסעה בחזרה למקום הקטן שהיא גרה בו.
היו עוד פגישות. זה לא לעכשיו, וזה לא משנה. החיים, לוקחים אותנו למקומות שונים. היא בטוח לא חושבת עלי יותר, והניק הישן שלי כבר לא פה כמה וכמה זמן. הייתי מת להגיד שיש לזה איזה מוסר השכל, אבל בתכלס חוץ מזה שעדיף לכם לעשות כמה שיותר זכרונות, הכל עובר וחולף ושום דבר לא נשאר באמת.
