המוח האנושי הוא דבר מדהים ונורא, אבל הוא גם תוצר של הרבה מאוד שנים של אבולוציה. אתה מתמקד בדברים שמעולם לא חשבת להתמקד בהם. וכדי להפסיק עם זה, צריך למשוך את עצמך בכח החוצה.
אני רוצה שתאונני מלא, ותתני לי להריח. ואז תתני לי לטעום. ותשאלי אותי - ״אני טעימה?״ ״איך אני מריחה?״ ״אתה רוצה לבדוק שוב?״. זה מה שנעשה. אני אשחק בטלוויזיה, ואת תאונני. אני אהיה בווטסאפ, ואת תאונני. אני אכתוב, ואת תאונני. ומדי פעם תתני לי להריח ולטעום. אבל אל תגמרי. תשגעי את עצמך, אבל לא לגמור, טוב? תבקשי ממני אם אפשר גם לצבוט את הפטמות, אני כנראה אגיד לך שכן, ואחזור לקרוא את הספר שלי. מדי פעם אלטף לך את השיער ואלחש לך דברים. את תבקשי לצפות בפורנו שלך, ואני אגיד לך שבוודאי, שלמה לא. אבל לידי ועם קול. ולא יהיה לך נעים אבל את תעשי את זה. את אוהבת לראות אסייתיות קטנות נשלטות על ידי בלונדיניות גדולות, קשורות ותלויות באוויר והפטמות שלהן זקורות כל כך והן מקופלות ואני אף פעם לא יודע מי את רוצה להיות - זו שמקבלת או זו שנותנת. אחר כך את תעברי לגנג באנג בטח, אבל בגלל שלא תגמרי את תתחילי להתעצבן ולהתחנן וכשאני אקום ואלך את תתייפחי. ואני אחזור, ואני אמשיך לטעום ולהריח אותך על האצבעות שלך ועדיין את לא תגמרי.
וכשנקום בבוקר, אני אתן לך נשיקה. ואז אני אגע בך. בירך, באצבעות כפות הרגליים, אעביר ציפורן על הגב התחתון, הבל פה בתנוך. ואני אגיד לך לחזור לאונן. וכשתרצי לגמור, אני אצחק ואני אגיד לך שאין בעיה, ואת תשמחי כל כך, אבל אז תכעסי כשאסביר לך שאסור לך להשתמש בידיים שלך. כי אני אוהב כשאת יצירתית. אז תהיי יצירתית. כי כמה שזה כיף בשניים, זה יותר טוב כששמים גבולות מסודרים.
עכשיו תמשיכי, לא אמרתי לך להפסיק.