***

אם תגלו יום אחד שנעלמתי ואז תשמעו בחדשות על בית שצנח ללא סיבה נראית לעין, אל מעמקי האדמה, תדעו שזה ביתי וזאת אני. כשהתחיל להתחמם הן יצאו בהמוניהן לעמל הקיץ הנחוש שלהן. יש מהן מכל הגדלים והצבעים, שיירות אינסופיות של זרעים וזרעונים שמובילות אל קיני ענק שפני השטח שלהם סדוקים והם נכונים לקלוט כל מה שהפועלות מוצאות לנכון להביא, עד שימצאו אותי לתדהמתן, ליד המלכה שלהן.

(שיחות על יאוש, ההמשך)

קוטר: 2 מטר

💔

מילים: מיכה שטרית

לחן: ארקדי דוכין

חילופי העונות הניבטים לאורכו של הכביש המתפתל מחמת גדר למרומי רמת הגולן הם מהיפים בארץ. אני נוסעת לאט, מתעלמת מעצבנותם של המקומיים שיכולים לנהוג שם בעיניים עצומות. אני נוסעת לאט כדי שאוכל לעקוב אחר השינויים, כדי שאוכל לזכור את המדרונות שהיו ירוקים רק לא מזמן ועכשיו הם כבר צהובים, והלוואי שלא ישחירו בשריפות הקיץ. אני נוסעת לאט ומנסה לזהות את השיח הפורח בורוד נאה כל כך, עד שאני נכנעת לסקרנות, עוצרת ומתקרבת, מכירה אותך, חבלבל השיח. אני נוסעת ולזמן קצר המחשבות שלי נוסעות איתי לעולם אחר, רגוע יותר, ולזמן קצר אני שוכחת מהיאוש שתקף אותי לאחרונה.

הרעיון לכתוב פוסט אמנות על משולשים התחיל כהבזק תיאורטי, נפסל כלא הגיוני, ונצנץ ונדנד כאתגר, עד שאמרתי לעצמי שאם לא אצליח לכבות אולי כדאי לנסות.

כשנברתי בתמונות שלי הבנתי שאני דורכת בסביבה קצת פחות מוכרת לי - אדריכלות.

מצאתי לא מעט גמלונים שהם אלמנט אדריכלי בצורת משולש שווה-שוקיים בחזית של מבנה.

(גמלונים נפוצו במבנים, בעיקר מקדשים באדריכלות יוון העתיקה, ונעשה בהם שימוש במספר רב של מבנים בסגנונות אדריכליים שונים. מטרתו המקורית של הגמלון היא לתמוך את הגג המשופע, אך נעשה בו שימוש אדריכלי בעיקר כדי לתת למבנה מראה יציב ואיתן. ויקיפדיה).

מצאתי משולשים גם בגשרים

ובקתדרלה הארקטית בטרומסו שבצפון נורבגיה. (החלק השני בדרך).

אני מניחה כרית על הרצפה ליד הקיר.

הברכיים שלי כבר לא בנויות למפגש ישיר.

אני קושרת צעיף רך לעיני, מבטלת את היכולת לראות.

אני משמיעה לעצמי מוזיקה חזקה באוזניות, 

זה לא הפלייליסט הרגיל שלי, זה רועש הרבה יותר, וקצבי, אני מבטלת את היכולת לשמוע.

אני משעינה לחי על קרירות הקיר,

משתוממת מכך שהתחלתי לדמוע, 

הידיים מונפות הרחק מעל הראש, גבוה.

כך בדיוק אמרת לי לחכות,

ואני הרי סאבית מוכשרת וממושמעת מאוד.

אני ממתינה, קצת מבוהלת,

ממתינה לך בסבלנות, 

ונרטבת.

1. בחירה

במלון בו שהיתי הביאו לי כל בוקר למיטה מגש ועליו חלב, מים וקפה במיכלים שונים. החלב לבן בוהק, הקפה שחור עמוק, המים צלולים. יכולתי לבחור בין אפשרויות שונות, והמסקנה היא שהבחירה תיעשה תמיד על ידי.

2. תקרת הזכוכית

הייתי בקטע אינטימי עם מישהו שלא זיהיתי. תוך כדי המעשה קלטתי מישהו שאני מכירה היכרות שטחית, צופה בנו מבעד לתקרת הזכוכית שמעלינו, והמסקנה היא שגם מעל תקרת הזכוכית אפשר לעלות ולהתקדם.

3. ביטחון

אני נוסעת במונית. בידי חופן מטבעות וסביבי מפוזרים מטבעות. אני משוחחת עם הנהג ומתייעצת איתו לגבי המשך הנסיעה שלי. הוא מסכים איתי שלא כדאי במונית כי יהיה יקר מדי. אני יודעת לאן בדיוק אני רוצה להגיע, והמסקנה ברורה. לא רק שאני יודעת את הדרך ומסוגלת לבחור, היא גם תהיה מלווה בשפע.

***

החיבור בין שלושת החלומות מגניב במיוחד. הם הופיעו אחד אחרי השני, שלושה לילות ברצף. הם מספרים לי סיפור מובן והגיוני לנקודת הזמן הזו בחיי. צריך רק לשים לב ולהקשיב.

לפני שאני יוצאת מהבית בבוקר, 

אני מזכירה לעצמי את דון מיגל רואיס. 

ההוא שהצליח לנסח בארבע הסכמות קצרות את האפשרות להתנהל מול העולם בקצת פחות התנגשויות ובקצת יותר נחת. 

שמרו על טוהר המילה, 

אל תקחו שום דבר באופן אישי, 

אל תניחו הנחות, 

ועשו תמיד כמיטב יכולתכם. 

אני תמיד עושה כמיטב יכולתי, אבל, איכשהו, את שלוש ההסכמות האחרות אני שוכחת אחרי כמה שעות. 

בתמונה: כלואה מרצון

יש לרוח דרך לפרוץ ולהגיע אל האמת הפנימית, וזו אינה סתם קלישאה. זאת ההתכווננות הראשונית שלי, לסמוך ולבטוח בתודעת העצמי שלי שתהיה מחוברת לתודעה אינסופית אשר פנויה תמיד להשמיע ולהבהיר.

***

כשנושא מסוים, רעיון או סתם מילה חודרים את סף המודעות, הם ראויים לתשומת לב. כאשר זה קורה פעמיים בהפרש של כמה שעות, על אחת כמה וכמה. בדומה לחלום שיש לו מסרים תת הכרתיים, כך גם רמז מהסוג הזה יכול להעיד על מסר שכדאי לקולט לפענחו עבור עצמו.

כשהייתי בהריון (מזמן, מזמן), ראיתי מולי כל הזמן נשים בהריון.

כשקניתי מכונית חדשה, בחנתי בסקרנות את מספרי לוחיות הרישוי שנסעו מולי, ועכשיו נדמה לי שכולם נוסעים לטייל ביפן. כשהג'וק נכנס, הלך עלי, המאבק מיותר כי אפסיד מראש ומלכתחילה, חבל אפילו להתחיל. וולקאם ג'וק יפן. ואם יפן, ממליצה בחום על הסידרה "שוגון".

והשיר? אין לי מושג איך אבל אני מכירה בעל פה את כל המילים שלו. מישהו בילדותי כנראה חמד לצון.

לא הייתי מוכנה לרגע בו מרצפות המדרכה הפכו לתערוכה מעניינת, ולכן חזרתי לאחור והתחלתי מההתחלה, בשנת 1000 לספירה.

על פלטות הנחושת חקוקות נקודות ציון בהיסטוריה העירונית של ורוצלב שהייתה גם ברסלאו, העיר שנדדה בין פולין לגרמניה (היום במערב פולין),

העיר שחייתה בה קהילה יהודית מפוארת והוקם בה בית מדרש מפורסם לרבנים, העיר שצמחה על שתי גדות נהר האודר והעיר שבה "חיים" כ-700 גמדי ברונזה מיוחדים. (ראו גמדים, אמנות 5)

האם הייתה סיבה מיוחדת ליצירת "שביל השנים" הזה? והאם למיקומו יש משמעות מיוחדת? לא מצאתי את מי לשאול. (ובחרתי רק חלק מהלוחיות).

וחתימת היוצרת