***

אני מניחה כרית על הרצפה ליד הקיר.

הברכיים שלי כבר לא בנויות למפגש ישיר.

אני קושרת צעיף רך לעיני, מבטלת את היכולת לראות.

אני משמיעה לעצמי מוזיקה חזקה באוזניות, 

זה לא הפלייליסט הרגיל שלי, זה רועש הרבה יותר, וקצבי, אני מבטלת את היכולת לשמוע.

אני משעינה לחי על קרירות הקיר,

משתוממת מכך שהתחלתי לדמוע, 

הידיים מונפות הרחק מעל הראש, גבוה.

כך בדיוק אמרת לי לחכות,

ואני הרי סאבית מוכשרת וממושמעת מאוד.

אני ממתינה, קצת מבוהלת,

ממתינה לך בסבלנות, 

ונרטבת.