תמונה ראשונה: שני וואנים, אחד חום ושני שחור, עוצרים במגרש החנייה. כמה גברים צעירים יורדים ומתחילים לפרוק מזוודות מהחלק האחורי של הרכבים. איש מבוגר יותר וקצת צולע יורד לאט מהרכב. על צווארו כאפייה בצבעי אדום-לבן. אני רואה אישה צעירה. היא לובשת ג'ינס וחולצה אפורה מכוערת וארוכת שרוולים, ראשה עטוף בחיג'אב אפור. עכשיו אני שומעת את הערבית וקצת מתכווצת. זאת התכווצות לא רצונית שכוללת בתוכה מחשבה: האם ניתן לזהות אותי כיהודיה-ישראלית? אני יודעת שאי אפשר, אבל המראות של ערי אירופה הכבושות באלפי מתפללים ברחובותיהן, מעוררים בי חשש קל אפילו פה, במרחב הבטוח של בית המלון. אני מנסה לשייך להם סיפור ולא ממש מבינה מה הקשר בין האישה הצעירה לבין הגברים.
תמונה שנייה: המבוגר מטייל באיזור מגרש החנייה. 3 גברים צעירים נכנסים לוואן השחור ונוסעים. אחרי כמה דקות הם חוזרים. אני לא רואה מי עולה עוד לוואן, אבל בהמשך היום החום נשאר בחנייה והשחור חוזר מאוחר. האם הם פותחים עסק באנדלסנס? האם יש להם עיסוקים פליליים כלשהם או שהם מטיילים תמימים?
תמונה שלישית: גבר צעיר מוציא מהוואן השחור את כל החפצים. עכשיו אני רואה עפיפון צבעוני וכיסא בטיחות של ילד. גבר אחר מקדם מזוודות מפתח המלון אל הוואן. גבר שלישי ממקם את כיסא הבטיחות בוואן החום. הם נאספים אל הרכבים לאט לאט. אני רואה שהן שתיים, זהות לגמרי עם אותה חולצה אפורה, אותו חיג'אב אפור ואותו מבנה גוף רזה. ילדה כבת 5 וילד כבן שנתיים מבהירים למה נחוץ כיסא בטיחות. הסבא הצולע מתקרב ונכנס אל הוואן השחור. המזוודות הועמסו בסדר מופתי, הנשים בדלת הצדדית, אחת לוואן השחור והשנייה לחום, הגברים הצעירים מתחלקים בין הוואנים, הם עומדים לצאת לדרך, שתי אחיות (כך אני מחליטה ביני לבין עצמי), בעלים, אחים, ילדים וסבא בטיול משפחתי. כדורגל מתגלגל מאחד הוואנים ואישה צעירה עם חיג'אב רצה אחריו ומשיגה אותו בטרם יתגלגל כל הדרך במורד התלול. הם נוסעים.
***
התמונה לא קשורה, היא פשוט וואו
