***

"כל מקום אותו גודזילה מחסלת בסרטים, ישגשג בחיים האמיתיים". כך אמר ראש עיריית רובע שינג'וקו בטקס בו קיבל פסל ראש הגודזילה, תעודת תושב.

הראש בגובה 52 מטר ניצב מעל משרדי חברת טוהו, האולפן היפני שאחראי לסרט הראשון בשנת 1954.

תמונות שצילמתי במקומות שונים ביפן.

"לויתן אינו דג" 🥰

חפשו את הדגים :)

ולילה ויום.

כשהגעתי לברלין בפעם הראשונה הייתי מבוהלת. זו הייתה הנסיעה הראשונה שלי לבד, אמצע מרץ וירד שלג כבד ונדיר. הייתי הרבה פחות מנוסה והרבה פחות אמיצה מעכשיו, ולא הבאתי איתי מעיל.

שתי נערות ובידיהן לוח-קליפס ועט התחילו לדבר איתי ואישה שעברה ליד התחילה לצעוק לעברי בגרמנית שלא הבנתי. מאוחר יותר נודע לי שזו אחת הדרכים הפופולאריות ביותר לכייס תיירים ושהאישה ניסתה להזהיר אותי, אבל באותם רגעים רעדתי מקור ומפחד.

מצאתי כיסא בקצה בית קפה, נשענתי על תיק הגב שלי והתעטפתי בצעיף הגדול והעבה שטס איתי. בתוך עטיפתו הרגשתי מוגנת. נשמתי עמוק והתאפסתי על עצמי.

מאז, תמיד נוסע איתי צעיף. העבה שהגיע מהודו, הבינוני שהגיע מסין או הלונג הדק שהגיע מאמסטרדם.

נֵצקֵה (או נטסקה) הם פסלים קטנים שהופיעו ביפן במאה ה-17, אשר שימשו לתליית חפצים אישיים על חגורת הבגד היפני. גודלם של נצקה נע מ-3 עד 12 ס"מ בהתאם לסוגיהם, וליצירתם משמשים מגוון חומרים, כגון שנהב, עץ, חרסינה ועוד.

הבגד היפני המסורתי אינו כולל כיסים, ולכן התעורר הצורך להחזיק במקום כלשהו את החפצים האישיים, כגון אִינרוֹ קופסה מגולפת להחזקת כסף, תרופות או החותמת האישית), תיקי טבק או מקטרות. הפריטים האלה הושחלו על שרוך, ובעזרת הנצקה השרוך החזיק מאחורי החגורה של הבגד - אוֹבִּי.

על אף שבהתחלה שימשו נצקה למטרה מוגדרת, מהר מאוד הפכו לאמנות עצמאית, המבטאת את פניהן הרבות של התרבות והמיתולוגיה היפנית. האמנות הייתה פופולרית במיוחד בתקופת אדו, בשנים 1615–1868. (ויקיפדיה)

יוצאת תמונה שיש בה הכל -

צבע ודרמה, מיסתורין ועוצמה. 

אדום לגמרי, אבל מתקרב. 

להרים

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה, וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'. וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ. וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם, לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם". 

(ספר שמות, פרק ל', פסוקים י"ז–כ"א)

ומכאן מנהג נטילת ידיים.

מים מטהרים ולא רק ביהדות.

כאשר מאמינים מגיעים למקדשי שינטו ובודהיזם, עליהם להיטהר כדי למנוע מטומאה לפגוע בקדושתם של האלים. בכניסה לכל מקדש מוצבת בריכה קטנה, בה שוטפים המאמינים את ידיהם (לטיהור חיצוני) ושותים מעט מים (כדי לטהר את הנפש מבפנים).

אחרי שעזבתי את המשולש אוסקה-נארה-קיוטו שהיו לי מנוכרות וצפופות מדי, מצאתי שלווה ויופי בצד השני של האי.