צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

***

לפני 11 שעות. 12 ביוני 2025 בשעה 7:08

תמונה ראשונה: שני וואנים, אחד חום ושני שחור, עוצרים במגרש החנייה. כמה גברים צעירים יורדים ומתחילים לפרוק מזוודות מהחלק האחורי של הרכבים. איש מבוגר יותר וקצת צולע יורד לאט מהרכב. על צווארו כאפייה בצבעי אדום-לבן. אני רואה אישה צעירה. היא לובשת ג'ינס וחולצה אפורה מכוערת וארוכת שרוולים, ראשה עטוף בחיג'אב אפור. עכשיו אני שומעת את הערבית וקצת מתכווצת. זאת התכווצות לא רצונית שכוללת בתוכה מחשבה: האם ניתן לזהות אותי כיהודיה-ישראלית? אני יודעת שאי אפשר, אבל המראות של ערי אירופה הכבושות באלפי מתפללים ברחובותיהן, מעוררים בי חשש קל אפילו פה, במרחב הבטוח של בית המלון. אני מנסה לשייך להם סיפור ולא ממש מבינה מה הקשר בין האישה הצעירה לבין הגברים.

תמונה שנייה: המבוגר מטייל באיזור מגרש החנייה. 3 גברים צעירים נכנסים לוואן השחור ונוסעים. אחרי כמה דקות הם חוזרים. אני לא רואה מי עולה עוד לוואן, אבל בהמשך היום החום נשאר בחנייה והשחור חוזר מאוחר. האם הם פותחים עסק באנדלסנס? האם יש להם עיסוקים פליליים כלשהם או שהם מטיילים תמימים?

תמונה שלישית: גבר צעיר מוציא מהוואן השחור את כל החפצים. עכשיו אני רואה עפיפון צבעוני וכיסא בטיחות של ילד. גבר אחר מקדם מזוודות מפתח המלון אל הוואן. גבר שלישי ממקם את כיסא הבטיחות בוואן החום. הם נאספים אל הרכבים לאט לאט. אני רואה שהן שתיים, זהות לגמרי עם אותה חולצה אפורה, אותו חיג'אב אפור ואותו מבנה גוף רזה. ילדה כבת 5 וילד כבן שנתיים מבהירים למה נחוץ כיסא בטיחות. הסבא הצולע מתקרב ונכנס אל הוואן השחור. המזוודות הועמסו בסדר מופתי, הנשים בדלת הצדדית, אחת לוואן השחור והשנייה לחום, הגברים הצעירים מתחלקים בין הוואנים, הם עומדים לצאת לדרך, שתי אחיות (כך אני מחליטה ביני לבין עצמי), בעלים, אחים, ילדים וסבא בטיול משפחתי. כדורגל מתגלגל מאחד הוואנים ואישה צעירה עם חיג'אב רצה אחריו ומשיגה אותו בטרם יתגלגל כל הדרך במורד התלול. הם נוסעים.

***

התמונה לא קשורה, היא פשוט וואו

 

לפני יומיים. 10 ביוני 2025 בשעה 6:30

🤍 יוני 2025

🤍

🤍

🤍

לפני 3 ימים. 9 ביוני 2025 בשעה 6:23

בטיול ארוך ולבד יש ימים בהם אין חשק. המיטה נוחה מדי, הגשם רטוב מדי, מה נעליים עכשיו? עדיף יחפה מתחת לשמיכה. אנחנו בעצם שלוש: שתיים מתווכחות ביניהן האם זה הולם לבזבז יום במיטה במקום לצאת לטייל באחד הנופים המרהיבים בעולם, שהרי אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים כמו שטוען ד"ר סוס, והמצב רוח הכבד, יתחלף ויעבור. מנגד טוענת השנייה שזה לגיטימי לנוח בתוך רצף ממושך של מראות וחוויות. מותר ואין צורך להקשות על הנפש. השלישית מקשיבה מהצד ולא מתערבת. היא תעשה בדיוק מה שיוחלט. 

קיר הטרולים (Trollveggen)

 

לפני 4 ימים. 8 ביוני 2025 בשעה 7:14

שלמות עצמית היא היכולת להגיב בנועם גם כשלא הכל עובד לפי התוכנית. ברור שרגש של דחייה או אכזבה מעורר את היצרים ולא בקטע טוב. כשאנחנו תופסים משהו כפוגע או מעליב, כל המטען השלילי שאנחנו סוחבים אחרינו מכל ניסיון החיים שלנו, מאיים להתפרץ, להתפוצץ ולכסות ברע. הכעס כל כך לגיטימי ומובן אבל גם כאשר שוהים בו ובתוכו, אפשר למצוא את הדרך להימנע מאדמה חרוכה.

מצד שני הצמחיה מצליחה להתחדש גם מתוך אדמה חרוכה אז אולי בכל זאת 🤷‍♀️

 

לפני שבוע. 5 ביוני 2025 בשעה 6:30

לא להגיד כלום,

רק להתרווח מול הנוף שבחלון 💙

לפני שבוע. 4 ביוני 2025 בשעה 5:22

לרגע עברו בראש מחשבות בדסמיות ואז התהלוכה התקרבה והן עברו :)

 

לפני שבוע. 1 ביוני 2025 בשעה 6:31

אל תפספסי את אמן הקרמיקה Per Lysgaard המליצו לי, ובאמת לא פספסתי את העולם המכושף והחייזרי שמעבר לדלתות העץ הפשוטות.

15% מאוכלוסיית העולם סובלים מטריפופוביה שהיא פוביה מחורים, בעיקר תבניות לא רגילות של חורים. 

61% מהאנשים מאמינים בקיומה של צורת חיים כלשהי על פני כוכבי לכת אחרים.

47% מהאנשים מאמינים בקיומן של תרבויות חייזריות אינטליגנטיות ביקום.

וכל האחוזים האלה מתכנסים לחוויה מיוחדת בחדרי הסטודיו של האמן בעיירה הקטנה ררוס נורבגיה.

מגנטים

 

לפני שבוע. 31 במאי 2025 בשעה 6:34

עיירת הכורים ררוס (Røros) הצטרפה בשנת 1980 לאתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. במשך 333 שנים, מאז שנת 1644 כרו בכ-40 מכרות בה ובסביבתה, נחושת.

חלק גדול מבתי העץ של הכורים עומדים ושמורים, חלק משופצים ומאוכלסים.

 

לפני שבוע. 30 במאי 2025 בשעה 6:30

קומקום חשמלי בעיני הוא מוצר בסיסי כמו טלויזיה או כרית. במרבית המלונות הוא קיים ולכן הופתעתי לגלות שמציעים לי פתרונות חליפיים כמו לבקש מים רותחים מפקידי קבלה סחוטים ממשמרת לילה. לא תודה, אמרתי לעצמי ובירכתי לשלום את קומקום הסיליקון המתקפל שרכשתי מזמן בדיוק למצבים האלה. אתה טס איתי, הודעתי לו חגיגית, והוא בתגובה קד קידה עמוקה והתקפל לתוך עצמו.

לפני שבועיים. 29 במאי 2025 בשעה 5:34

בואי אחריי, היא אמרה באסרטיביות והתחילה ללכת. ואני בארץ זרה, מושכת אחרי את המזודה וממהרת אחריה. ממש עכשיו ראינו את האוטובוס שחיכינו לו נוסע בלעדינו. קודם דיברנו קצת. אני ירדתי מבוהלת מהרכבת בידיעה שפספסתי את האוטובוס ואצטרך להמתין שעתיים לאוטובוס הבא. היא הרגיעה ואמרה שהוא מאחר. עכשיו שתינו עומדות ובוהות ב-440 טורקיז ומתרחק. תכננתי לנסוע באוטובוס, אבל כבר לא משנה, אסע באוטו שלי, היא אומרת, והנה אנחנו בנסיעה של כמעט שעתיים, מדברות ללא הפסקה כחברות ותיקות. אני וסטינה הבלונדינית היפה, בת 30 וקצת. חוויה ממש.