***

על עלה בחצר מקדש שינטו

יש מראות שמרימים לי את האנרגיה בשניות.

בראש אני יודעת שמה שאני עושה אינו נכון. אני משווה. לא את המראות כי המראות שונים לחלוטין, אני משווה רגשות. מה הרגשתי פה? ושם? ושם? מה הטעם לעשות את זה, אני חוזרת ומשננת ללב, והוא בתגובה 🤷‍♀️

בתמונה: מדים, כובע, כפפות לבנות וברכת שלום לכל מי שיורד/ת מהאוטובוס.

יסלחו לי כל מעריצי ואוהבי יפן, אבל אחרי שבועיים, אני מתקשה להתחבר. אולי אלו הערים הגדולות שמקשות עלי, נקיות ומצוחצחות, אך צפופות ברמה בלתי נסבלת בכל מקום, מקומיים ותיירים. עדיין חם ולח פה למרות המזגנים המעולים. לא מתחברת לאלפי דוכני האוכל והמזכרות החוזרות על עצמן, לא למבטא באנגלית (תודה על חסדי גוגל טרנסלייט), ולא לקידות המוגזמות בכל הזדמנות.

רגעים של שקט אני מוצאת בגנים הקטנים ובמקדשים, ואולי בהמשך כשאגיע לאלפים היפנים ולקצת יותר טבע פתוח.

סמטה בשכונת גיון, קיוטו

"מקום מושב הציפורים", זו משמעות המילים שער טורי (torii), בכתום עז, המסמל את המעבר מחול לקודש ונמצא בכניסה לכל מקדשי השינטו. אני עוברת כשהלילה עדיין לא תם והבוקר עדיין לא האיר, כך שהמעבר שלי הוא כפול. כל אתרי התיירות מפוצצים אבל כאן, בגלל השעה, דליל יחסית ועל כן אני מרגישה שזה זמן טוב עבורי לרגע של שקט והודיה.

בשיגרה אני צועדת זה נכון, אבל שום צעידת בוקר לא דומה לחריש המדרכות והמדרגות שיש בטיול. בסוף כל יום אני נשרכת אט אט, גוררת רגליים ומנחמת ברכיים ששעות אחר כך, כבר במיטה, מקטרות בקול כואב ומבקשות שמחר יהיה יום קל. כשמחר מגיע אני שוב מלאת מוטיבציה שאין בינה לבין היכולת הגופנית שלי, דבר, וחוזר חלילה.

(בתמונות מדרגות וגן יפני)

לא ולא.

גבינה מותכת :)

אפילו שגודלה כגובהו של אדם, ואתה כולך 15 מטר.

הבודהה הגדול, מקדש טודאי-ג'י, נארה, יפן

ביפן מפרידים בין השירותים שנחשבים מלוכלכים, לבין המקלחת. גם בחדר הרחצה יש שני שלבים: בשלב הראשון מתרחצים היטב מחוץ לאמבטיה, בישיבה על השרפרף ובעזרת הקערה, ורק אחר כך טובלים. לקח לי זמן להבין את הקונספט. 🚽🚿🛁

אני מטיילת ברחובות העיר הגדולה אוסקה ואני לא בהלם. הזהירו אותי מהלם התרבות השונה, מהיפנים, מהצפיפות בתחנות הרכבת, מהתזזיתיות והשד יודע ממה עוד. יכול להיות שזה לא יעד מתאים לטיול סולו ראשון, אבל זה יעד שונה ואחר כמו כל יעד שונה ואחר שמגיעים אליו לראשונה.

אוסקה אינה עיר יפה. יש בה הרבה מגדלי מגורים מכוערים למדי ותחנות תת קרקעיות מפוצצות, אבל הכל נקי ומאורגן, ויש סדרנים בכל מקום: בכניסה לחניון וביציאה ממנו, ליד מנוף שמעלה חפצים למרומי בניין בשיפוצים, בתחנות הרכבת ובכניסה לסופר. לא מאבטחים כמו אצלנו, סדרנים.

בתוך הכאוס של העיר הגדולה ניתן להבחין בסדר ובהיגיון, ויש משהו שממלא אותי בשקט ובשלווה ומרחיק ממני כל הלם שאולי יכול היה ליפול עלי בזמן אחר.

(בתמונות מקדש שינטו קטן שיש בו במה בתוך ראש אריה).