***

בשיגרה אני צועדת זה נכון, אבל שום צעידת בוקר לא דומה לחריש המדרכות והמדרגות שיש בטיול. בסוף כל יום אני נשרכת אט אט, גוררת רגליים ומנחמת ברכיים ששעות אחר כך, כבר במיטה, מקטרות בקול כואב ומבקשות שמחר יהיה יום קל. כשמחר מגיע אני שוב מלאת מוטיבציה שאין בינה לבין היכולת הגופנית שלי, דבר, וחוזר חלילה.

(בתמונות מדרגות וגן יפני)