***

האמן היפני הזה ליפף דרקון על שני מגדלים מחוברים למעלה בטבעת. (יש באמת בניין כזה :))

חג שמח 🌼

(טבריה, בירידה אל הטיילת)

אמא שלי אומרת פסיפס עם דגש גם בפ' השניה וכל פעם מחדש בא לי לתקן אותה ואני מתאפקת, שלג, תתאפסי!

האמת שזה תחום קצת שחוק כי כולנו ביקרנו לפחות באחד מהפסיפסים הרבים בארצנו במהלך טיולי בית ספר או בהזדמנויות אחרות, ולמרות זאת יש מבחינתי עניין בנושא.

טבריה

קיסריה

פירנצה

הפסיפסים הראשונים בתרבות המערבית (מהמאה ה-6 לפנה"ס) נמצאו בגורדיון (טורקיה של היום) והיו עשויים חלוקי נחל בלתי מסותתים. בטכניקה זו יוצרו בתחילה צורות גאומטריות פשוטות אך במהרה התפתחה השיטה לכדי תיאור צבעוני על טהרת האבן הטבעית.

אחת מעבודות הפסיפס המרשימות ביותר שראיתי נמצאת במוזיאון פרגמון בברלין. מדובר בשער אשתר (575 לפנה"ס) ורחוב התהלוכות של בבל. פריטים שהובאו בשלמותם מעיראק והורכבו מחדש באולם המוזיאון. 

(1. תקראו בויקיפדיה על שער אשתר, זה מרתק.

2. יש אומרים שמדובר בשוד עתיקות שיטתי שעשו האירופאים בכל המזרח התיכון).

הדנים שהתקנאו בגרמנים, הביאו למוזיאון בקופנהגן פריט דומה.

אסיים פרק זה בשלוש עבודות עכשוויות על מדרכות העיר. 

פירנצה 

זלצבורג

דנדי

הנפש שלי מדחיקה את מה שהגוף כבר יודע: שההתרגשות לקראת הטיסה החלה. אני לא פוחדת וגם לא דואגת כי אני גם מתורגלת וגם סומכת על עצמי, אבל יש תמיד את שלב המעבר הזה בין המוכר ללא ידוע, שלב שתקוע בקופסא מעופפת עם אנשים זרים שנכנסים בצורה זו או אחרת למרחב שלי, ושדות תעופה שמעולם לא הייתי בהם. מאוחר יותר, כשאגיע, הכל כבר יזרום בדרכו השקטה כי זה תמיד אותו תהליך: איפה קונים כרטיס, איפה האוטובוס/הרכבת, איפה צריך לרדת, איפה המלון. הנפש שלי מוכנה להרפתקה הבאה ולגוף לא תהיה ברירה, הוא יצטרף.

מסתבר שאפשר להעביר במילים ספורות רעיונות גדולים. מילים, שהמנגינה מחברת אותן יחד למשהו חזק שיוצא מהלב ונכנס אל הלב. (והקליפ משגע).

כל הדברים היפים באמת

מילים ולחן: דניאלה ספקטור

כל הדברים היפים באמת

מתגלים בזמנם

האיטי, הבלתי מתחשב

האוהב

הפועם בקצבו של הלב.

שואלים איפה אני ואם הכל בסדר וזה באמת מחמם את הלב שאיכפת. זאת אשמתי שהרגלתי אתכם לפוסט ביום, פחות או יותר באותה שעה, כך לאורך כל השנה האחרונה. "תפילת הבוקר" מישהו אמר וסליחה על ההשוואה. אז הכל בסדר ואלו הסגירות האחרונות והמשימות המסיימות את תקופת ההכנות לקראת נסיעה ארוכה לעוד טיול מאתגר שרב בו הנסתר על פני הגלוי. ב-20 באוקטובר 2023 נכנסתי לפה. ימים יגידו אם תהיה גם שנה שנייה :)

יום ולילה ויום שואגים המנועים, מרעידים את החלונות, לפעמים מעירים משינה עמוקה, חודרים ברעש גדול אל החלום והופכים אותו לסיוט. בחשכת הלילה הם השליטים הבלתי מעורערים של היקום, בטח של הקיום, הם הביטחון והיד הארוכה, והם העליונות, אבל כשהם רועמים אני נרעדת ורק מחכה שתגיע כבר "תקופת ההדממה", כולם יתכנסו בהאנגרים ויצאו לחופש מותירים את הלילה לעצמו ולי.

הפעם האחרונה ששמעתי ממנו הייתה בדיוק לפני שנה, ב-7 באוקטובר 2023. השמיים נפלו על כל כך הרבה אנשים ביום הנורא ההוא, ואני קיבלתי הודעה קצרה, אני בסדר, חי, לא אהיה זמין בימים הקרובים. הייתי בטולוז בסוף טיול ארוך, הרגשתי הכי לבד שאפשר, נדבקתי לחדשות בלפטופ ורק רציתי הביתה. החיים נגמרו לכל כך הרבה אנשים, טרגדיה רדפה טרגדיה ואני הייתי בו-זמנית בקולקטיבי ובאישי שלי. בהתחלה עוד חשבתי שהמצב מונע ממנו לתקשר איתי, אחר כך נתתי לו להנות מהספק, אבל הודעות ששלחתי ולא זכו למענה הבהירו לי שמדובר בגוסטינג מגעיל שקורה אחרי כמה חודשים של תקשורת מטורפת לאורך היום והלילה, ומפגשים סוערים. אני חושבת שלא הבנתי אז באוקטובר 23 את מה שאני מבינה היום, שנה אחרי: זאת הייתה כנראה ההזדמנות האחרונה שלי לחוות מערכת יחסים בדס"מית, אולי אפילו עמוקה.

אני כבר לא כועסת, אפילו לא מאוכזבת. מה שנותר הוא הודיה לעצמי על כך שאפשרתי אז את ההיסחפות, שהייתי כולי בזה, שהלב שלי נפתח ושהייתי מוכנה למתוח את הגבולות שלי. והיום זה מספיק לי, מעל ומעבר.

(מומלץ להגדיל את התמונות).

פייטרה דורה (Pietre Dure) הוא מונח איטלקי ל"אבנים קשות", והוא מתייחס לצורת אמנות שבה משבצים אבני חן בתוך עבודות פסיפס ובתוך אבני חן אחרות. 

טכניקה אמנותית זו, ששגשגה בתקופת הרנסנס, במיוחד באזור העיר פירנצה, מתמקדת ביצירות מורכבות וצבעוניות, עם ירידה לפרטים ודיוק מרבי. 

בסוף המאה ה-16 משפחת מדיצ'י, פטרוני האמנויות ושליטי העיר פירנצה, ביקשו ליצור בעיר משהו יוצא דופן. לפרדיננדו דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה, היה חזון ליצור מוסד שלא רק ידגים את הוד שלטונו אלא גם יחגוג את הכישורים הנשגבים של האומנים הפלורנטיניים המקומיים. בשנת 1588, נולד ה-Opificio delle Pietre Dure, בית מלאכה שהוקדש לאמנות המורכבת של שיבוץ אבנים. 

בשנותיו הראשונות, בית המלאכה היה שוקק פעילות, כששפע של אומנים ומתלמדים פקדו את חלליו והפכו אבנים גולמיות ליצירות חיות מלאות בצבע ובעומק. 

(המידע מאתר: פירנצה למטיילים).

שום דבר בחיינו אינו מובן מאליו.

בשנה האחרונה למדנו זאת על בשרנו ובעצימות מוגברת.

לכן >>>

Mercedes Sosa - Gracias a La Vida

תודה לחיים שנתנו לי כל כך הרבה

נתנו לי זוג עיניים שכשאני פוקחת אותן

אני מבחינה היטב בין השחור ללבן

ובשמיים הגבוהים את עומק הכוכבים

ובין ההמונים את האיש שאני אוהבת

תודה לחיים שנתנו לי כל כך הרבה

נתנו לי את הצליל ואת הא"ב איתו, 

את המילים שאני חושבת ומכריזה

אמא חבר אח ואור שמאיר

את הדרך של הנשמה שאני אוהבת

תודה לחיים שנתנו לי כל כך הרבה

נתנו לי את ההליכה של רגליי העייפות

איתן צעדתי ערים ושלוליות

חופי-ים ומדברים, הרים ורמות

ואת הבית שלך, הרחוב שלך, החצר שלך

תודה לחיים שנתנו לי כל כך הרבה

נתנו לי את הלב שפועם את חותמו

כשאני מביטה בפרי המוח האנושי

כשאני מביטה בטוב כה רחוק מהרע

כשאני מביטה לעומק עיניך הבהירות

תודה לחיים שנתנו לי כל כך הרבה

נתנו לי צחוק ונתנו לי בכי

כך אני מבחינה בין אושר לצער

שני החומרים שמהם עשויה שירתי

והשירה שלכם שהיא אותה השירה

והשירה של כולם שהיא שירתי שלי

תודה לחיים

תודה לחיים

תודה לחיים

תודה לחיים

אין הרימון מעיד מבחוץ על העושר הפנימי המצוי בתוכו. ירצה המתבונן לחוש ברמזים המסתתרים בכתרו, בשאריות הפרח ממנו הפך לפרי, יזהה כי סוד גדול חבוי בגרגריו, אלו אשר טעמם מתוק ועסיסם ניגר בצבעו העז, מעלה חיוך. כך אדם. חוצו אינו מעיד על תוכו. כבר אמרו חכמים.

שנה טובה 🍷

מוזיאון פייטרה דורה

Opificio delle Pietre Dure

פירנצה, איטליה