***

הנפש שלי מדחיקה את מה שהגוף כבר יודע: שההתרגשות לקראת הטיסה החלה. אני לא פוחדת וגם לא דואגת כי אני גם מתורגלת וגם סומכת על עצמי, אבל יש תמיד את שלב המעבר הזה בין המוכר ללא ידוע, שלב שתקוע בקופסא מעופפת עם אנשים זרים שנכנסים בצורה זו או אחרת למרחב שלי, ושדות תעופה שמעולם לא הייתי בהם. מאוחר יותר, כשאגיע, הכל כבר יזרום בדרכו השקטה כי זה תמיד אותו תהליך: איפה קונים כרטיס, איפה האוטובוס/הרכבת, איפה צריך לרדת, איפה המלון. הנפש שלי מוכנה להרפתקה הבאה ולגוף לא תהיה ברירה, הוא יצטרף.