***

כבר כמה ימים שאני חוקרת לעומק את אתרי הבלוגים ברשת בניסיון להעביר את הטקסטים שלי לאחד מהם. חיפוש שעד כה לא העלה משהו שמדבר אלי. אני צריכה זירה פתוחה שבה כולם רואים ויכולים לקרוא את כולם, כמו הכלוב או כמו שהיו ישראבלוג וקפה דה מרקר לפני שהלכו לעולמם. למה לשנות בעצם, תשאלו, ואכן, אין לכך סיבה מדויקת או מוצדקת, רק חוסר השקט הפנימי שלי שמחפש תנועה קדימה או לצדדים, תנועה מאתגרת וחדשה, והעיקר לא תנועה לאחור, ממנה אני תמיד נמנעת ובצדק, לדעתי.

אני ממחזרת באדיקות, כלומר כמעט מצטיינת כי לא מתעסקת בקומפוסט, אבל כל היתר כן, מה שאומר שיש לי בבית "תחנות מיחזור" זמניות. פח כתום יש ליד הבית, בשביל נייר, זכוכית, בקבוקי פיקדון, סוללות וכן הלאה, צריך ללכת למרכז המיחזור היישובי. כשגרתי חודש בסקוטלנד נאבקתי בנוהלי המיחזור ועד סוף השהייה לא הייתי בטוחה מה לשים בפח התכלת, מה בשחור ומה בחום. 🤷‍♀️

פחי מיחזור בסן סבסטיאן, צפון ספרד.

זמן הוא מושג יסודי המשמש לתיאור אירועים ותהליכים ביקום. תפיסת הזמן מתגבשת מתוך חוויות של שינוי ותנועה, היוצרות הבחנה בין עבר, הווה ועתיד. מוסיפה שתי תגובות מפוסט השעונים הקודם:

"השעונים שלך והמחשבות על זמן הזכירו לי ציטוט של אקהרט טולה,

בו הוא אומר שזמן הוא המצאה אנושית.... שאם נדמיין עולם ללא בני אדם, שמאוכלס רק על ידי צמחים וחיות, והיינו שואלות את העיט או עץ האלון מה השעה עכשיו או התאריך היום, הם היו מסתכלים עלינו בפליאה ועונים: 

"the time is now, it's always now״. (Venus in Furs)

סוג מיוחד של שעוני הקיר הוא שעון המטוטלת, הנקרא גם אורלוגין. זהו שעון שבתחתיתו קבועה מטוטלת, המתנדנדת בקצב קבוע מצד לצד ומווסתת את תנועת המנגנון שלו. גלילאו גליליי גילה את מחזוריות המטוטלת, פיתח וייצר שעונים שהתבססו על תנועה מחזורית. שעון המטוטלת הומצא במאה ה-17. (ויקיפדיה).

"לקחתי לי רגע וחשבתי לעצמי שזמן הוא אחד הדברים הכי אישיים שיש" (אישון מאוזן).

מעבר לזמן ולמקום, אלו האנשים שמתחברים ומחברים, תודה עליכם ולהתראות. ❤️

ממש בקרוב נציין שנה למלחמה שלא ניתן לראות את סופה. מלחמה שאין לה עתיד כי אף אחד לא טורח לבנות את "היום שאחרי". מלחמת היאוש הגדול. עוד מעט נבקש סליחה ומחילה כי לא הצלחנו לעצור את הסבל והכאב, כי לא בידנו היא. 

Bob Dylan - Masters of War 

אדוני המלחמה | בוב דילן (תירגם יהונתן גפן)

אתם - אדוני המלחמה שרוצים להרוס את העולם. 

אתם - שהמצאתם את הרובים ואת הלהביור. 

אתם - שבראתם את מטוסי הנפל"ם והקרב. 

אתם - שתמיד נשארים מאחור. 

אתם - שלא עשיתם דבר בשבילי מלבד לזרוע הרס מסביבכם. 

אתם - שמשחקים בעולם שלי כאילו שזה צעצוע שלכם. 

אתם - ששמים לי רובה ביד ואומרים "נו.. ישחקו הנערים". 

אתם - שתמיד מביטים מהצד - רחוק מאיפה שעפים הכדורים. 

אבל, אני מביט לכם בתוך העיניים. 

ורואה את המוח שלכם - המפחיד. 

כמו שרואים דרך המים את הבוץ בקרקעית. 

כי אתם גרמתם לפחד הגדול שידע אי פעם בן האדם - 

והוא הפחד הגדול מכל- הפחד להביא ילדים לעולם. 

כך- הרגתם את ילדיי שעוד לא נולדו - 

נשמות טובות בלי קבר ושם. 

אז אתם לא שווים את הדם ההוא שזורם עכשיו בעורקים שלכם. 

כן, אולי אין לי זכות להעיר, אולי אין לי זכות לומר אף מילה. 

אתם יכולים להגיד שאני צעיר, 

אתם יכולים להגיד שאין לי השכלה, 

אבל דבר אחד אני חייב להגיד לכם - 

בגלל שאני צעיר ואין לי השכלה - 

שום אלוהים שראה אתכם לא ייתן לכם מחילה 

ואני מקווה שתמותו - 

כן אני מקווה שתמותו בקרוב - 

וכמה שתמותו יותר מהר 

ככה יהיה לי יותר טוב 

אנחנו נכבד את זכרכם בדקת דומיה ובראשים מורדים 

ולא נזוז מהקבר שלכם עד שנהיה בטוחים שאתם מתים.

התינוקת רק בת 3 חודשים אבל לרגעים אני קולטת את המבט שלה בתמונה סטטית של היזכרות. היא נמצאת לרגע במקום אחר, אולי בעולם האחר, זה שלפני כניסת הנשמה לגוף, העולם בו קיימת הבחירה לחזור או לא. אני מסתכלת על התינוקת והיא עמוק בתוך הלא מודע ואי אפשר לשאול אותה מה היא רואה או במה היא נזכרת כי היא רק בת 3 חודשים.

🌺❣️🍒❤️🎈🩸🌺❣️🍒❤️🎈🩸🌺❣️

מצד אחד הקרירות המסוימת של הסתיו המתעצם הפיחה בי מצב רוח טוב, ומצד שני אנשים לא מעטים שדיברו איתי או שקראתי את דבריהם ברשת, העידו על כבדות ומצוקה רגשית. זה שילוב של חילופי העונות, המצב במדינה ואנרגיית חגי תשרי הקרובים. הרגשתי שמתאים לעשות מדיטציה, לבנות הגנה למשפחה, לקרובים ולרחוקים, ולשלוח אנרגיית ריפוי, סובלנות ותמיכה לכל מי שזקוק לה.

💫🏵🌟✨️🔆💫🏵🌟✨️🔆💫🏵🌟✨️

כשעמדתי על השלב השלישי בסולם ואחזתי בידיים רועדות את השלב הראשון, ידעתי שאין לי ברירה אלא לממש ירידה שלב אחרי שלב, עדיף באיטיות ובתשומת לב מירבית, שאם לא כן, אמצא את עצמי נחבטת ברצפה מוקדם מהצפוי. אם כך, מוטב שאתחיל. וכך היה, עקב בצד אגודל ורגל רועדת בצד יד רועדת, גיששתי את דרכי אל התחתית. שם בחשיכה העמוקה התממשו הפחדים הנוראים ביותר וכל מה שחשבתי שיקרה, קרה. אבל הביקור בשאול התחתיות היה קצר ותמציתי כי הבנתי שאין לי באמת מה לחפש שם. וכך מלאת עוז ועזוז טיפסתי את כל הדרך חזרה והירח הגדול והעגול כיוון את דרכי בביטחה.

במאה הרביעית, כתב אוגוסטינוס בספרו "וידויים": 

"מהו זמן? אם לא ישאלני איש, הריני יודע; 

אבל אם אשתוקק להסבירו לשואל, יתגלה בעליל שאיני יודע." 

כבודם של מגדלי שעון מונח במקומו, אך לא פחות מיוחדים הם השעונים המופיעים במקומות מרכזיים במרחב הציבורי או כך סתם בפינת רחוב. שעוני קיר שאפשר לראותם מרחוק ושעונים על עמוד שאינו מגדל.

זמן - תן לי רגע לבד

לא לדאוג לאף אחד

שקט מכולם

זמן - רק להיות עם עצמי

ככה להקשיב רק לי

לא סוף העולם (אסתר שמיר)

השבוע הרגשתי שהסתיו כבר כאן. מזמן אני לא מאמינה ל"חצב מבשר הסתיו" של ילדותינו. החצבים פורחים באוגוסט, שיא החום ובעיקר הלחות. אבל השבוע היה באוויר ריח של סוף סיוט, והריח הזה תמיד מעודד אותי, מה גם שיעבור עוד חודש בטרם אסע לראות שלכת במחוזות אחרים. מילים נוגות, מילים שיש בהן תקווה, שיר נהדר.

רוח סתיו

מילים ולחן: גרי אקשטיין

רוח סתיו אל החלון הביאה חזיונות

של ימים קרים ושל שלכת

ובבית שוב האף דבק לזגוגיות

וחשוון דוחק חומו של קיץ.

וכעלה נידף ברוח

כך דואות המחשבות

אל שמש בחופשה

ועל ירח שכבה בחורף

ואילן קטן שכוח

משתופף בצל אביב

ורוח יגעה נושאת משא

לעייפה עד האביב

רוח סתיו אל הדרכים הביאה הבטחות

של ימים טובים עומדים בפתח

ויונה תמימה נושאת ענף למזל טוב

ושלמים שלווים פני השמים

ועוברת לה חולפת עוד עונה ועוד תקופה

והעולם כמנהגו נוהג ומשתנה בתוך שבוע

ואני עומד תמה מתקשה קצת להבין

אבל אף פעם לא אדע, ולפני סיבה להאמין.

רוח סתיו הבהירה מחשבות וזה לא די לה

רוח סתיו עשתה שירות יפה.

אני דווקא רוצה לנסוע, היא אומרת, אבל הילדים שלי לא מרשים לי. אנחנו יושבות על הספסל הצר בתחנת האוטובוס בגשם זלעפות טיפוסי למערב אירלנד. מכונות המזל בלאס וגאס זה החלום שלי, אבל כנראה שאצטרך להסתפק בקזינו השכונתי, היא מוסיפה בצער.

***

מוניקה מתעצבנת עלי שהגעתי מוקדם מדי. אני מבטיחה לא להפריע ונדחקת לפינה כעכבר. היא זועפת בעודה "עושה הובר" כדבריה, ושואב האבק נשמע זועף כמוה. מאוחר יותר היא מנסה לשכן אותי בחדר ללא מרפסת אבל אני מסרבת. רוצה מרפסת מול הים, אני ממלמלת בזהירות. יש מרפסת, יש ים ויש גשם בלי הפסקה. עם הזמן היא מתרככת מולי ומתחילה לשתף. בארץ הולדתה, הונגריה, היא עובדת כאחות בבית חולים אבל המשכורת מאוד נמוכה, היא אומרת. באתי לכאן כי אמרו שאפשר להרוויח הרבה כסף בתיירות הקיץ, כסוכנת בית במערב אירלנד. אמרו. אני לא פוחדת מעבודה קשה, היא מוסיפה, אבל כסף לא ממש עשיתי פה.

מרפסת מול הים.