אני דווקא רוצה לנסוע, היא אומרת, אבל הילדים שלי לא מרשים לי. אנחנו יושבות על הספסל הצר בתחנת האוטובוס בגשם זלעפות טיפוסי למערב אירלנד. מכונות המזל בלאס וגאס זה החלום שלי, אבל כנראה שאצטרך להסתפק בקזינו השכונתי, היא מוסיפה בצער.
***
מוניקה מתעצבנת עלי שהגעתי מוקדם מדי. אני מבטיחה לא להפריע ונדחקת לפינה כעכבר. היא זועפת בעודה "עושה הובר" כדבריה, ושואב האבק נשמע זועף כמוה. מאוחר יותר היא מנסה לשכן אותי בחדר ללא מרפסת אבל אני מסרבת. רוצה מרפסת מול הים, אני ממלמלת בזהירות. יש מרפסת, יש ים ויש גשם בלי הפסקה. עם הזמן היא מתרככת מולי ומתחילה לשתף. בארץ הולדתה, הונגריה, היא עובדת כאחות בבית חולים אבל המשכורת מאוד נמוכה, היא אומרת. באתי לכאן כי אמרו שאפשר להרוויח הרבה כסף בתיירות הקיץ, כסוכנת בית במערב אירלנד. אמרו. אני לא פוחדת מעבודה קשה, היא מוסיפה, אבל כסף לא ממש עשיתי פה.
מרפסת מול הים.
