***

המזודה בפוסט הקודם הרי אינה העניין. היא רק הטריגר של בחינת יכולתי לחוות שינוי ולהתנהל עמו.

***

ובכן, נשאלת השאלה האם השינוי באמת מפחיד או שמא עצם קיומו של הפחד הוא זה שמפחיד. בכל שינוי קיים אלמנט אי הוודאות, בוודאי בשינוי מתוכנן מראש, שינוי שידענו שיגיע וידענו את זמנו. אולי קל יותר להכיל אותו מאשר את השינוי שנכפה עלינו באופן פתאומי. שינוי שמגיע בחטף מקשה על ההתמודדות עמו, אך נחסכת מאיתנו אי הוודאות המתלווה לשינוי מתוכנן. תמיד תפסתי את עצמי כמי ששינויים קשים לה אבל לאחרונה אני חושבת ששפטתי את עצמי לחומרה (כרגיל, יש לומר). 

על שינוי אפשר להסתכל מזוויות שונות, אפשר לסובב אותו וירטואלית ואפשר ממש לחוש איך משתנה ההתייחסות האישית אליו.

קלף השינוי: מיכל טוהר לב