הפעם האחרונה ששמעתי ממנו הייתה בדיוק לפני שנה, ב-7 באוקטובר 2023. השמיים נפלו על כל כך הרבה אנשים ביום הנורא ההוא, ואני קיבלתי הודעה קצרה, אני בסדר, חי, לא אהיה זמין בימים הקרובים. הייתי בטולוז בסוף טיול ארוך, הרגשתי הכי לבד שאפשר, נדבקתי לחדשות בלפטופ ורק רציתי הביתה. החיים נגמרו לכל כך הרבה אנשים, טרגדיה רדפה טרגדיה ואני הייתי בו-זמנית בקולקטיבי ובאישי שלי. בהתחלה עוד חשבתי שהמצב מונע ממנו לתקשר איתי, אחר כך נתתי לו להנות מהספק, אבל הודעות ששלחתי ולא זכו למענה הבהירו לי שמדובר בגוסטינג מגעיל שקורה אחרי כמה חודשים של תקשורת מטורפת לאורך היום והלילה, ומפגשים סוערים. אני חושבת שלא הבנתי אז באוקטובר 23 את מה שאני מבינה היום, שנה אחרי: זאת הייתה כנראה ההזדמנות האחרונה שלי לחוות מערכת יחסים בדס"מית, אולי אפילו עמוקה.
אני כבר לא כועסת, אפילו לא מאוכזבת. מה שנותר הוא הודיה לעצמי על כך שאפשרתי אז את ההיסחפות, שהייתי כולי בזה, שהלב שלי נפתח ושהייתי מוכנה למתוח את הגבולות שלי. והיום זה מספיק לי, מעל ומעבר.
