|
|
|
ישנן נקודות בזמן
שהעור נעלם והעצבים חשופים
כל נגיעה, ולו העדינה ביותר
מרגישה כפיצוץ אטומי קטן
רגעים חסרי שם אלו
הם אושר צרוף
של תחושה
בלעדיה היינו אבודים
זו נקודה בה נשכחת הוויה
נאלמת קורסת פנימה
משתיקה שאלות על
עבר ועתיד
נחה בעריסתה.
אם מסכימים
זה כל כך פשוט
לתת לזרימה
להיות
לא להניח אבנים
היכן שמיותרות הן
לא לתת לפחד להציף
לנורמלי להתממש
להיות בהנאה
כי אפשר
כי רוצים.
יש גם נוצצים אחרים והם מקסימים, אבל קצת מרגיז לדעת שמייסד חברת הקריסטלים, דניאל סברובסקי ובני משפחתו היו חברים במפלגה הנאצית. קודם ביקרתי, אחר כך נודע לי, מה עכשיו?
Swarovski Kristall
לוחית פליז נוצצת. גודלה 10 ס"מ רבועים. שקועה ומשתלבת באבני המדרכה. כתובת קטנה חרוטה עליה. מה כתוב כאן? אם כבר הבחנת בה אתה נאלץ להתכופף, ספק להשתחוות מול פרויקט ההנצחה שיצר האמן גונטר דמינג, במטרה להזכיר לעוברים ולשבים את קורבנות הנאציזם.
לוחיות הפליז מוטמעות במדרכה מול בתים בהם גרו יהודים.
גורמים שונים לוקחים חלק באיתור המידע על הנספים, ועל הלוחית מוטבעים שם הנרצח/ת, שנת לידה ומה עלה בגורלו/ה.
כ-80 אלף אבני נגף הונחו עד כה במדינות רבות, ביניהן: גרמניה, דנמרק, פולין, נורווגיה, ליטא, איטליה, יוון, צרפת, קרואטיה, בלגיה, אוסטריה, לוקסמבורג, ספרד, שוודיה, רומניה, צ'כיה, ארגנטינה, רוסיה ועוד.
הנפש שלי זקוקה לגירוי ולהתחדשות, למראות אחרים, לצלילים שונים ולאוויר צלול. כך קורה שלמרות שאני אוהבת שיגרה ואוהבת סדר, אני, במקביל אוהבת בלגן והפתעות. לא פשוט לחיות עם דיסוננס, אבל אי אפשר בלעדיו. מן מוזר שכזה.
כמו בתמונה. הכל מהכל.
מחשבה ראשונית היא אורח מזדמן שלא קונה לו אחיזה של קבע במקום ובזמן.
מחשבה חוזרת מצאה עניין ולכן היא שבה כדי להתנחל, ומכאן היא שולחת זרועות מדגדגות לעבר החושים, מנקרת פירורי תשומת לב.
***
למחשבה אחת יש את היכולת לחפור סביב יסודותיו של בניין שנבנה בעמל רב ולערער אותו.
יש לה את היכולת להרוס עולם ישן, אם רק אתן לה את הכוח.
מצד שני, היא מאלצת, מזמנת, מאפשרת לבחון ולבדוק, וטוב שכך.
באחד הפלייליסטים השמורים אצלי בספוטיפיי, התקבצו במשך שנתיים פחות או יותר, "שירי הקשר". שירים של מקום, שיר של טיול, שיר שמזכיר לי מישהו, שיר שמעורר בי געגוע ושיר אהוב מאז ומעולם. שיר אחד הוא "אח מילת מפתח".
אלו המילים שמפלחות את הלב במתיקות היחד, בתוך בועת קסם זוגית. זו המנגינה המלטפת בעדינותה במן חיבוק רגיש ועדין, וזה הקול שאין עוד מלבדו, הקול של אריק. אח איזה קסם בינינו מונח. השלישיה הזאת, אהוד, יהודה ואריק, איזה קסם בניתם בשיר הזה, וכמה חשק הוא עושה.
אח מילת מפתח.
מילים אהוד מנור
לחן יהודה פוליקר
כשנתתי לך שעה
לי נתת את חייך.
כשנתתי לך דמעה
את נתת לי חיוך.
ושכחתי את ימי
לפנייך, לפני.
אח, איך קולי נאנח,
אח, איזה קסם בינינו מונח.
אח, כמה טוב לי ורך,
חדר סגור שוב נפתח.
כשנגעתי בכתפך
את קרבת את שפתייך
והרעד בגופך
התגבר בתוכי.
ועצמתי את עיני
בידייך, בידי.
אח, איך קולי נאנח,
אח, איזה קסם בינינו מונח.
אח, כמה טוב לי ורך,
חדר סגור שוב נפתח.
לתאר מה שבי צומח
אין מילה בתנ"ך.
אח היא מילה, כן מילת מפתח
כשאני איתך.
את יודעת שאני
זה גם את, זה גם שנינו,
זה בינך וזה ביני,
כל השאר לא חשוב.
והלב היה נרגש
ונולדנו מחדש.
אח, איך קולי נאנח,
אח, איזה קסם בינינו מונח.
אח, כמה טוב לי ורך,
חדר סגור שוב נפתח.
לתאר מה שבי צומח
אין מילה בתנ"ך.
אח היא מילה, כן מילת מפתח
כשאני איתך.
הייתי מושקעת בו ב-100%.
זמינה לשיחות ותקשורת מכל סוג.
כשנגעתי בו אחזה בי צמרמורת
כי הגוף שלו היה בדיוק כמו שאני אוהבת,
והמגע שלו, גם המכאיב, היה בדיוק כמו שהכי נעים לי,
והשיער שלו היה חלק ורך,
והזין שלו היה מתוק וטעים כל כך.
והיה הלב.
הלב שלי שנפתח
וחיכה לכל מה שממני כבר נשכח.
תכננתי להיכנע, אולי להתמסר,
לא ברור לי למה הוא החליט לוותר.
עכשיו כשהוא רחוק,
הגעגוע שחור ועמוק.
אני שוכבת במיטה בחדר מלון סטנדרטי ונוח ללא ייחוד, החלון פתוח על קור אירופי, השקט מצלצל באוזניים שרגילות ל-24/7 חיל אוויר תוקף, חזרתי להתעורר בחמש ואפילו קודם, המוח מתחיל להתרוצץ מיד. אתמול טיילתי על שלג בפסגתו של הר. הנעליים החדשות שקניתי בטיול הקודם אחרי שהישנות התפרקו בלי אזהרה מוקדמת, חרקו טביעות עמוקות באבקה לבנה, והרוח שרקה לי שריקות התלהבות חותכות כסכין. אני נתקלת בחמימות אנושית בסיסית שלא זכרתי את קיומה והראש שלי נח בקלות על הכרית, פחות מודאג, פחות לחוץ, יותר חופשי.
כבר אין לי צורך להרשים אף אחד. פעם התאמצתי להוכיח את עצמי מקצועית, ולהיות אמא טובה ובת מצוינת, בדיוק כמו שציפו ממני.
פעם רציתי להרשים גברים, רציתי שיחשקו בי, לא תמיד בגלל מי שאני באמת, לא חשפתי עד הסוף, לא פתחתי את כל הסודות שבתיבת פנדורה שלי, פחדתי להיפצע ולהיזנח.
היום אין בי פחד. אני חיה בשביל עצמי בדרך שלי, במה שאני אוהבת, באיך שאני אוהבת. זה לא שאני לא מוכנה להתנסות ולגדול עוד. זה לא שסיימתי לבדוק את עצמי, לדייק רצונות וכמיהה, נהפוך הוא, אני סקרנית מתמיד אבל לא מסתתרת. מי שרוצה להתקרב מוזמן. מה שאתה רואה, זה מה יש. Take it or Leave it.
Leopoldsbrunnen
אינסברוק, אוסטריה
יש לי "משיכה מובנית" להרי האלפים. אני חושבת שדגמתי אותם מכל כיוון אפשרי, גרמניה ואוסטריה, איטליה וכמובן שוויץ, אבל בשנים האחרונות התאהבתי כל כך בסקוטלנד שקצת הזנחתי את היופי הזה.
