לפני שנה. 5 בנובמבר 2023 בשעה 3:09
לפעמים כשאני נכנסת עמוק לתוך השיט העצמי, מתבוססת בו בהנאה מזוכיסטית מסוימת, מתפלשת בו במחול של רחמים עצמיים וקורבניות, לפתע מתחיל לזרום לי מול העיניים זרם בלתי פוסק של התרחשויות ממשיות, וטקסטים שהם סוג של אור בקצה המנהרה, כאלה שלא ברור איך בדיוק הם הגיעו אלי, אך הם נעמדים אחד אחרי השני במרווחים שמאפשרים עיכול והבנה, ואז הם הופכים למדרגות החוצה מהמדמנה.
