קראתי לאחרונה טקסט שכתבתי לפני כמה שנים.
אני זוכרת את נקודת הזמן בה הוא נכתב, ויודעת למה דווקא בנקודת הזמן הנוכחית, הוא שוב מתאים לי.
לפעמים טקסטים ישנים נראים כמו משהו שעדיין לא התפתח, כמובן מנקודת מבט כאילו גבוהה יותר, כי עברו כמה שנים ועכשיו אני כבר יודעת, כאילו יודעת, נזכרת שבעצם לא יודעת.
הטקסט הזה נשאר רענן ומתאים גם לאחר שנים, מה שאומר שבמקור שלו, בזמן הכתיבה, הייתי מחוברת לעצמי היטב.
עכשיו אני נמצאת בנקודה דומה בספירלה.
אם אני מדמה את ההתפתחות הרוחנית שלי לתנועה ספירלית, היא עולה כלפי מעלה, מועצמת וחזקה יותר, אבל היא חוזרת ונוגעת שוב ושוב באותן נקודות כואבות שצריך לפתור.
אלו תמיד אותן נקודות לחיצה, הנקודות שמפעילות אותי.
וממש עכשיו, כמו אז, אני בנקודת ההשלמה עם המציאות אחרי שהתנגדתי לה בשבועות האחרונים בהכחשות למיניהן, בסיפורים מעוותי זיכרון ומוח, קצת בשפל, קצת עולה, שוב שפל, היי זמני וכן הלאה.
הייתי לא שקטה בפנים, אבל השקט הגיע.
וזאת ההשלמה.
אפשר לנשום לרווחה, לפחות זמנית.
