***

כשחיים בו זמנית בשמיים ובארץ,

חשים התעלות כמו גם קושי.

לפעמים הכבדות מוחצת אותי אל האדמה, גם כשאין לזה שום סיבה  נראית לעין, לא קרה כלום שונה, רק הרגשה לא משהו, עצב.

לפעמים העצב מקדים את הסיבה ורק אחר כך אני מבינה אותו ואת מהותו.

ואז מגיע האיזון.

הם מאזנים זה את זה, השמיים והארץ,

הם מנדנדים אותי על מטוטלת הרגשות, לרגע הם מכבידים, לרגע מרוממים,

עד ששקט משתרר, גם אם זמני.