***

ענף צעיר של גפן מתנדנד ברוח ומטיל צל על המדרכה

וחתלתול לבן שזנבו שחור, מקפץ בהתלהבות על קצה הצל,

מגלה עולם ומלואו, ליבו נקי וחף מאשמה ומחוסר אמונה.

יש לרוח דרכים משונות בכדי להבהיר את כוונותיה, ולהזכיר לעזוב ידיים.

אני שוב פותחת את צרור האפשרויות,

מקלפת בזהירות כל אחת מעטיפתה המוקפדת,

מניחה אותן זו לצד זו על הדלפק,

מתבוננת.

הן לא השתנו באופן מהותי מאז חשפתי אותן לאחרונה,

ועצם היותן מניח את דעתי.

קיפול המכלול חזרה לאריזתו

יכול להישמע כבזבוז אנרגיה משווע,

אך כשאני בוחנת לעומק את מה שעשיתי,

מתברר שגייסתי מספיק אנרגיה בכדי לנוע הלאה.

לכן,

אני אשב על קצה המדרגה, דחוקה אל פינת הקיר,

לא אפריע לתנועה להפגין נוכחות ולכוון אותי אל מה שמעבר לצל.