בכיכר קטנה ולא מפורסמת מוצבים שולחן ושני כיסאות, אחד מהם הפוך. זוהי אנדרטת החדר העזוב בפשטותה המכאיבה.
בכיכר בבל, Bebelplatz, בין בנייני האוניברסיטה, הציב האמן הישראלי מיכה אולמן את אנדרטת "הספריה הריקה" שלו. בכיכר זו התרחשה במאי 1933 שריפת הספרים היהודים "המזיקים". בין הספרים שנשרפו היו גם ספריו של היינריך היינה, שבאופן נבואי כתב בשנת 1821: ”זו הייתה רק הקדמה; במקום שבו שורפים ספרים ישרפו לבסוף גם בני אדם”
האנדרטה היא חלל ריבועי תת קרקעי, אותו מכסה פלטת זכוכית דרכה ניתן לראות מדפים ריקים. רק חבל שהזכוכית מלוכלכת כל כך והמדפים מטושטשים.
בסמטה קטנה נחבאים שני מוזיאונים קטנים. מוזיאון אחד מספר את סיפורה של אנה פרנק ומשפחתה, שברחו מגרמניה לאמסטרדם ושם מצאו את מותם.
המוזיאון השני מספר את סיפורו של מפעל קטן, מפעל המברשות של אוטו וידר. מפעל שהחל את דרכו כבית מלאכה ליהודים עוורים וחרשים והפך ל"מפעל" להצלת יהודים: מציאת מקומות מסתור עבורם, זיוף תעודות, שוחד של מנהל לשכת התעסוקה ועוד.
מתחנת הרכבת ההרוסה Anhalter Bahnhof יצאו 116 "משלוחים" אל המוות. מהתחנה נותרה רק חזיתה, ולידה שלט קטן המנציח את עברה.
מצמררת ביותר היא אנדרטת הקינדר טרנספורט, "משלוח ילדים". מדובר בהצלת 12,000 ילדים יהודים וילדים נוצרים לא-ארים משטחי גרמניה הנאצית והשטחים שנכבשו על ידה לבריטניה בין דצמבר 1938 לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939.
ליד האנדרטה שלטים המדייקים את הכאב: רכבות לחיים מול רכבות למוות.
תם ולא נשלם כי סקירה זו לא התיימרה להקיף את כל מקומות הזיכרון הקיימים בברלין.
