האור קשה כאן, גם השמש, גם האדמה, אומרים שגם האנשים.
השורשים עמוקים, אוחזים בכוח.
לא פשוט לגדול כאן אבל מסב גאווה ונותן הרבה כוח.
בונה שלד. בונה עוצמה.
אבל האור קשה. זו הסיבה שאני צריכה הפוגות צפוניות, רצוי אור של צפון סקוטלנד.
לי אומרים שאני לא מספרת מספיק על עצמי, שאני מגלה טפח ומכסה טפחיים,
אבל להרגשתי אני סופר חשופה בכתיבה שלי.
אולי צריך לחפור קצת בין השורות, אבל זה מסנן קצת את אלה שבאמת מתעניינים, ובי,
מול אלה שסתם מחפשים זיון קל.
לא בטוח שאת ״מגלה״ המון
זה כמו מלכודת קצת הטור שלך,
פתיון.
זה בראש שלך. זה בטח לא מה שאני מתכוונת.
אני חיפשתי מקום להתבטא בו בחופשיות על כל מה שמעניין אותי,
פחות למצוא כאן זוגיות או מה שזה לא יהיה, גם, אבל לא העיקר.
אני שמה את עצמי, את מה שמעניין אותי, את מי שאני, דווקא מהעמוק של הנפש, דווקא ממה שאני לא מראה בדרך כלל, ולא יודעים עלי,
אחר כך זה תלוי במי שקורא, מתחבר או לא, מסתקרן או לא.
זה כבר לא שלי.
אתה כותב, יש לך סיבה אחרת לכתוב?
(תודה לשותף לשיחה).
בתמונות: חוטי תקשורת
