באיזור שבו אני גרה החיטה נקצרת בעודה ירוקה ונאספת אל בורות התחמיץ הענקיים, שבהם היא נרקבת ותוססת, מתערבבת במרכיבים נוספים, ובבוא היום היא תגיע לאבוסי הבקר.
***
שדות חיטה מזהיבים מאופק לאופק אופייניים לדרום הארץ, למרחבים שמתאימים יותר לעבודת הקומביין הקוצר, דש ומנפה בו זמנית.
על היופי הזה כתב עמירם קופר שנרצח בעזה את "שיבולי פז".
"שִׁבּוֹלִים כּוֹרְעוֹת עֹמֶס
שֶׁפַע בַּר עַל כָּרִים,
עַלְמוֹת חֵן יִשָּׂאוּ
עֳמָרִים.
חֶרְמֶשִׁים כְּבָר הֻשְׁחָזוּ
וְנִשְּׂאוּ מֻנָּפִים.
שִׁבּוֹלֵי פָּז יִרְחָשׁוּ
שִׁיר חַג.
רַב הַגֹּדֶשׁ
בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע
בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת בָּא.
רַב הַגֹּדֶשׁ
בַּאֲסָמֵינוּ בַּר בְּשֶׁפַע
בָּא הַחֹדֶשׁ, עֵת אֲלֻמּוֹת."
***
וגם ע. הלל הפליא במילותיו בשיר "קציר".
שדה קמה עמרים הבשיל
שיר תרומות מלאה שיבולת
שור מלאה נפשנו גיל
הך ליבנו
סלה!
רץ ברזל בזהב שדותיך
אדמתי אותך אעשיר
ארץ בדמעה זרעתי
קומי רוני לקציר!
***
חרמש הוא אחד מכלי העבודה שלא פשוט לתפעל. נחוצות קואורדינציה ועוצמה בו זמנית. להתבונן באיכר בתנועתו המונוטונית ובשיבולים הנופלות ארצה מפניו, זו חגיגה מדיטטיבית.
***
את חיים אגמון שהלחין את ים השיבולים היכרתי באופן אישי לפני המון שנים. אפשר לומר בעדינות שההתעניינות שלו בי לא הייתה מוזיקלית דווקא. זה השיר שאני הכי אוהבת מהרביעיה של היום, ואני לא חושבת שזה קשור לעניין האישי.
