נתקלתי בתיקשור לגמרי במקרה, אפילו לא זוכרת מה היה הטריגר.
יום אחד אמרתי לעצמי בקול רם, יאללה, בא לי גם. מי המדריך שלי? כי שמעתי שלכל אחד יש הדרכה צמודה והוא רק צריך לפתוח את הראש והלב.
מפה לשם, עובר איזה יום, ופתאום אני קולטת את הדמות של סבא שלי שמת כבר מלא שנים, קצת מעלי. אני ממש זוכרת את המקום בבית בו זה התרחש.
ואני בחצי חיוך, לא באמת מאמינה, אומרת לו: אתה המדריך שלי? והוא עונה לי: כן.
לא בדיוק ידעתי מה לעשות עם המידע הזה. אמרתי אוקיי ותודה וזהו.
זה מסתובב לי בראש כמה ימים ואני אומרת לעצמי שאני בנאדם רציונאלי וסתם דימיינתי או משהו. לא מאמינה בזה, אני חושבת בקול.
העניין ממשיך לנקר בראש. אולי בכל זאת? ואני סקרנית נורא, תמיד אני סקרנית לכל מיני דברים. בחיי, יש לי סקרנות של בת שנתיים שמגלה את העולם, גם עכשיו.
אז אני אומרת כזה לאוויר, אוקיי, אני לא מאמינה שכל זה קיים, אני מבקשת הוכחה ממשית שאדע שזה לא סתם הדימיון שלי.
לא מקבלת תשובה.
הולכת לישון. שוכבת במיטה וחושבת לפני שאני נרדמת.
פתאום ליד האוזן שלי, אני שומעת צליל ממש חזק. לא צליל שמוכר לי מקולות הסביבה שלי.
נשמע כמו כנפי פרפר ענקיות שנוקשות זו בזו.
אני בטוחה שזה פרפר, אני יודעת שזה פרפר, ואני לא פוחדת, אין שום פחד בסיטואציה למרות שהיא לגמרי לא מציאותית.
ואז אני שומעת את המילה: הוכחה.
בתמונה: עלה כותרת של פרג תכול בגן הבוטני הצפוני ביותר בעולם, טרומסו, נורבגיה.
