אני מתנצלת מראש ומלכתחילה על השיר הקלישאתי שבחרתי הפעם, אבל משום מה הוא מצליח לעודד אותי בתום שבו.
***
בתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר היו לי מחשבות לנצל את האזרחות הזרה שלי ולנסות לחיות הרחק מכאן לתקופת מה שאולי תהפוך לקבע. הרגשתי כאן בעיקר גועל, בלי לפרט יותר מדי. גועל. ואז המלחמה תפסה אותי רחוק, כמעט בסיומו של טיול בן 5 שבועות בצפון ספרד ובפירנאים, וחשבתי שאני משתגעת. בחוץ העולם התנהל ולאף אחד לא באמת היה איכפת מאיתנו, ואני רק רציתי הביתה והכי מהר שאפשר, וזה בדיוק מה שעשיתי.
בסוף הרי "כאן השמים הם שלי
כאן אני מרגישה כמו שאני"
וממש קשה להתווכח עם זה. 🤷♀️
***
שמים
מילים ולחן: יגאל בשן
כאן השמים הם שלי
כאן אני מרגיש כמו שאני
רוצה לחיות, רוצה להיות
בין התקוות שמשתנות
כאן השמים הם שלי
כאן סיפרתי את סיפור חיי
כאן אני נושם את אוהביי
להתאכזב, להתעצב
ולנצח כל כאב
כאן סיפרתי את סיפור חיי
רק השמים מעליי
יודעים קצת לפניי
לאיזה בוקר חם
לאיזה בוקר קר
נתעורר מחר
רק השמים מעליי
שומרים עלייך ועליי
ובגללם אני
ומתחתם אני
עדיין שר
היו כאן חכמים וגם צודקים
היו תמימים וגם הרבה חולמים
בין יריבים לאוהבים
בסוף קוראים לנו אחים
ברחובות הלבבות האבודים
רק השמים מעליי...
היו כאן השקיעות הכי זורחות
היו כאן הזריחות הכי שוקעות
בין הכנרת למדבר
תמיד הייתי מחובר
רק שהנוף לא ישתנה לי עד מחר
רק השמים מעליי...
