איאן מצפצף לי ומסמן בידו בואי. אני עולה למיניבוס שלו ותוהה בקול לאן נוסעים. עד שנחזור לניוטון סטיוארט אעשה לך סיבוב בכפר הציורי Kirkcudbright, הוא מכריז. את רואה? אלו שכונות העשירים של הכפר. כולם פנסיונרים, קנו בית ובאים לבלות כאן בקיץ. מתאים לי, אני אומרת. הרבה כסף, הוא מפטיר ושנינו צוחקים.
לאיאן יש בטן ענקית של מי שנוהג הרבה שנים, וזה המסלול הקבוע שלו, הלוך-חזור באותה רוטינה במשך שנים. בעצם הוא שמח איתי לא פחות מכמה שאני שמחה איתו. אני הפרת שגרה מתעניינת ולו יש הזדמנות חד פעמית להיות מורה דרך. ככה זה כשמטיילים לבד ובתחבורה ציבורית, יש דיבור עם מקומיים והכרות טובה יותר. לפני שאני יורדת בתחנה הסופית שלי, הוא מגיש לי חוברת מעודכנת של כל קווי האוטובוס בדרום-מערב סקוטלנד. יעזור לך להתמצא, הוא מוסיף בחיוך גדול ואני מצטרפת לחיוך ומודה. תהיו איאן.
מקומית עם כלב, זאת לא אני :)
