בהחלטה מודעת הפסקתי לצרוך מוצרי חלב מהחי. בחלב לא נגעתי מאז הילדות אבל מוצרי חלב מכל הסוגים והצורות, אני אוהבת. ומה הבעיה מהילדות? לאבא שלי הייתה רפת ואחת לכמה ערבים הייתי נשלחת להביא ממנה חלב פרה בכלי מתכת שיש לו ידית אחת. את הכלי טובלים בתוך מיכל החלב וממלאים, והוא מטפטף על אצבעות הרגליים כל הדרך הביתה, אבל זה עדיין לא סוף הזוועות. מניחים בתוך הכלי דיסקית מתכת ומדליקים את הגז. הדיסקית אמורה להתריע באמצעות צלילי נקישה שהחלב מתקרב לרתיחה ובקרוב יגלוש. מי שהריח את ריח החלב השרוף לאחר שגלש, ואת קרום השומן הדוחה שנוצר מעל החלב לאחר זמן מה, לא יגע בחלב לעולם. נחזור להחלטה. סיגלתי לעצמי סוג של הקשבה לאיתותי הגוף שלי. אם בא לי לאכול משהו, זה סימן. אם דבר מאכל או משקה מרגיש לא טוב, זה סימן. כך נגמלתי מקפה ומוודקה והוספתי עדשים וברוקולי. בינתיים אני מתרגלת ובודקת מה קיים בשוק תחליפי החלב. ואני חייבת לציין שעד כה לא מצאתי תחליף הולם לגבינת סקי טרייה וצחורה שכפית ננעצת בה.
התמונות ממוזיאון החמאה בקורק, אירלנד. (אמיתי, לא המצאתי :))
