ג'ו מציע לקחת אותי ברכבו ליום טיול. אני לא בטוחה שבא לי למרות שדיברנו מעל כמה כוסות בירה בפאב המקומי שלמרבה הנוחות נמצא בקומה התחתונה של המלון בו אני מתאכסנת.
ג'ו שירת בצבא הבריטי ועשה תקופות שירות ארוכות בצפון אירלנד בימי הפיגועים הגדולים של המחתרת האירית הידועה לשמצה, והוא, וגם קני ששירת באותו מקום ובאותה תקופה, אומרים שעדיין יורים שם אחד לשני בברכיים למרות שיש הסכם שלום. אז ג'ו מזמין לטיול ומבקש 20 פאונד בשביל הדלק. הטיול יכלול, הוא אומר, סיבוב בפארק הענק של האיזור, וזה דווקא מתאים לי כי לא ניתן לטייל שם בתחבורה ציבורית. הוא אוסף אותי בבוקר, ממלא דלק על חשבוני ואנחנו יוצאים לדרך.
זה לא האיזור הכי אטרקטיבי של סקוטנד אבל אני נהנית.
הייתי שמחה לו ג'ו היה מסביר קצת יותר, למשל על הפרות שהותאמו כבר במאה ה-17 לשגשג בסביבת מרעה ומזג אוויר פחות נוחים, ונקראות בשם החיבה Oreo cow, אבל הוא נוהג ושותק ואני מסתכלת מהחלון וגם שותקת, ובעצם זה מצב לא רע מבחינתי.
שנתיים אחר כך טרייסי שולחת לי הודעה שג'ו נפטר ולא מפרטת ממה, ואני לא שואלת .R.I.P
