לפני שבוע. 11 בנובמבר 2024 בשעה 2:22
כשהגעתי לברלין בפעם הראשונה הייתי מבוהלת. זו הייתה הנסיעה הראשונה שלי לבד, אמצע מרץ וירד שלג כבד ונדיר. הייתי הרבה פחות מנוסה והרבה פחות אמיצה מעכשיו, ולא הבאתי איתי מעיל.
שתי נערות ובידיהן לוח-קליפס ועט התחילו לדבר איתי ואישה שעברה ליד התחילה לצעוק לעברי בגרמנית שלא הבנתי. מאוחר יותר נודע לי שזו אחת הדרכים הפופולאריות ביותר לכייס תיירים ושהאישה ניסתה להזהיר אותי, אבל באותם רגעים רעדתי מקור ומפחד.
מצאתי כיסא בקצה בית קפה, נשענתי על תיק הגב שלי והתעטפתי בצעיף הגדול והעבה שטס איתי. בתוך עטיפתו הרגשתי מוגנת. נשמתי עמוק והתאפסתי על עצמי.
מאז, תמיד נוסע איתי צעיף. העבה שהגיע מהודו, הבינוני שהגיע מסין או הלונג הדק שהגיע מאמסטרדם.
