תמיד יש שאלה כזאת, מאיפה להתחיל?
והתשובה הכי טובה בעניי היא: מההתחלה!
ההתחלה שלי שונה מכל מה שתקראו פה בהמשך,
נשלטת? אני ?!
הצחקתם אותי.
אני, שאנשים שעובדים איתי אומרים לי שלום בקידת ראש והשפלת מבט
אני, שאנשים מחכים למוצא פי בשביל להחליט מה לעשות ואיך? החלטות שעל פיהן יישק דבר.
אני, שחברים שלי (גם הגברים בינהם) אומרים שברגעים מסויימים גם השטן יושב בשקט, מתבונן ומקבל ממני שיעורים...
אני נשלטת? keep on dreaming bitches
אבל ליקום הזה מסתבר יש כללים משלו, ואנחנו, כמו שאבי נוהג לומר, משמשים ככלי על לוח המשחק של האלים.
15 שנים אני נשואה לגבר נדיר, כזה שלפעמים אני תוהה איך איש כזה הגיוני, שקט, נינוח ומחושב נישא להוריקן שכמוני.
הוריקן סוררת, אחת כזאת שלא יודעת לדחות סיפוקים, שחיה בשביל ריגושים, שמתרגשת ממתנות וחפצים, ושלא מצליחה להרגיש קשורה לכלום חוץ ממנו והילדים (ועוד כמה חברים).
ואז אחרי 15 שנות נישואים ובקשות חוזרות ונשנות מצידי, האיש שלי הסכים שנפתח את הנישואים; ישבנו שוחחנו על הנושא, שוחחנו על הפחדים שלנו, חוקקנו חוקים, חלקם לתחילת הדרך וחלקם חוקי יסוד ועשינו יחד את הצעד הראשון שלנו לעבר מקום שונה.
רמת ההתרגשות שלי הייתה בשיאה, איזה כייף חשבתי, נפתח טינדר, הוא ימצא מישהי ויירד ממני, אני אמצא מישהו שיתרגש ממני ומהחיוך שלי, עדיפות לגבר שצעיר ממני בהרבה שיעריץ אותי קצת ויאללה נקסט.
לא ציפיתי שהבחור השלישי שאדבר איתו (טרם נפגשתי עם מישהו) ישנה לי את החיים upside down ... יהפוך את עולמי ויאלף את הוריקן הסוררת , או בשמו האמיתי ... אני.
ולבקשתו, אני מסיימת את הכתיבה נכון לעכשיו וחוזרת לעמוד עירומה, זקופה, ידיים מאחורי הגב ופטמות זקורות נוגעות בקיר , רק שהפעם אני מביטה אל דמותי המשתקפת במראה ...
מחר , באישורו אעלה את הפרק השני.
