יומן מסע משולטת לנשלטת

לפעמים זה מרגיש שיש לי חיים כפולים.

מצד אחד האדון שלי, שאני מספרת עליו פה, ללא הפסקה, המקור שלי, המאסטר שלי, מורה הדרך שלי והמאהב שלי, זה שאיתו כל פנטזייה תמומש.

ומצד שני, בן זוגי, אבי ילדיי, הבית שלי, קול ההגיון שלי, האיש שמנרמל אותי ומתרגם אותי לחברה שלא פעם אני מרגישה תלושה ממנה, מגשים החלומות הפרטי שלי, זה שפתח לאדוני את הדלת והכניס אותו לחיי ו...החלק הונילי במשוואה הזאת.

הפעם דווקא בא לי לספר קצת עליו, בעילום שם ומנקודת המבט שלי.

*חשוב לי לציין שאין בכתיבה שלי חלילה ביקורת כלפי אף אדם באשר הוא*.

אני תופסת מהאיש הזה שאני חיה איתו כבר 15 שנה, אני תופסת ממנו יותר ממה שאני תופסת מעצמי.

אני מסתככלת עליו בעודו ישן לידי שעה אחרי ששכבנו ובא לי לשתף,

לא, הוא לא יראה את הפוסט הזה (מזל שהוא יודע שאני מפרגנת לו גם בפניו).

כן! גם הפוסט הזה יגיע לאדון שלי שיחליט האם הוא מאשר את פרסומו או לא.

מאז שהאדון שלי נכנס לחיינו (ואני רושמת חיינו, כי ההשפעה היא על כל הסובב אותי), משהו ביחסים שלי ושל האיש שלי השתנה.

פעם בשבוע אני ישנה עם האדון שלי, הלילה הזה הוא רק שלנו, האיש שלי יודע.

הוא יודע שאין לו מה לצלצל ו/או לשלוח הודעה כי אני לא אענה, הוא יודע שבאותו לילה הוא אומר לילדים שאמא עסוקה והוא יודע בדיוק עם מי אני נמצאת ומה אני עושה.

רגע לפני הרמות הגבה אציין, שבמקרה חירום/ משהו שדורש את התייחסותי/ נוכוחותי, הוא יצלצל וברגע שאראה שהוא על הצג אבין שאני חייבת להיות זמינה.

שאני חושבת על החיים שלי לצד האדון שלי ולצד בן הזוג שלי אני מדמיינת ציור של שרשרת DNA כזאת שחלק אחד שלה מתלפף בחלקה השני (תמונה בסוף הטקסט)

שני הגברים האלה שזורים האחד בשני מבלי לדעת ושניהם תופרים את חלקי ליבי ונפשי בצורה כמעט מושלמת.

שני הגברים הללו משלימים האחד את השני ומספקים את כל צרכיי בצורה שלא יכלתי לחלום עליה.

בחרתי לגעת בחלק אחד בו זה מתבטא, החלק שכנראה מעניין את כולם, הסקס!

כל פעם שאני חוזרת מלילה עם האדון שלי אני חוזרת חרמנית ברמות לא הגיוניות, אף על פי ולמרות הכל, אחרי שאני נמצאת עם האדון שלי הרעב שלי יוצא מכלל שליטה, לוקח זמן להחזיר את המפלצת לכלוב שלה … החזרה הביתה, כך גיליתי, מרגיעה את המפלצת.

יש קטע כזה שאני חוזרת הביתה אחרי לילה עם האדון שלי, האיש שלי מחוייב לחבק אותי, זה החוק הראשון שלנו שחוזרים מלילה בנפרד, גם עם קצת כועסים וקצת מקנאים ואולי משהו מעצבן אנחנו עוצרים הכל ומתחבקים, חיבוק אמיתי כזה שגם אם התחלנו אותו נטולי חשק הוא מהר מאוד הופך לאמיתי. 

הדבר השני שאנחנו עושים, אנחנו יושבים לקפה לבד במרפסת ואנחנו מדברים.

בהתחלה הוא היה שואל אותי שאלות ואני הייתי בוחרת האם לענות או אולי לומר שאני לא עונה על שאלות כאלה,

היום שאנחנו יושבים לקפה הוא מסתכל לי בעיניים ושואל את השאלה החשובה מכל והיא : האם נהנתי?

הוא איש חכם, בן זוגי לחיים, שלשנייה אחת לא ישתמע מהכתוב פה משהו אחר!

הוא חזק ויציב ואיתן ואחרי 15 שנים יחד הוא מכיר אותי טוב יותר ממה שאני מכירה את עצמי.

הוא רואה שיש פעמים שאני חוזרת מעורערת ואז הוא נותן לי את החיבוק והספייס שאני זקוקה לו.

יש פעמים שאני באה נסערת והוא רק מכין לי קפה כמו שאני אוהבת, יושב לידי ואוחז לי את היד.

ויש פעמים שאני באה מחוייכת עד הגג והוא פשוט שמח בשמחתי.

לאחרונה שמתי לב להתנהלות שהוא סיגל לעצמו אחרי שאני חוזרת והיום פתאום זה היכה בי.

שאני חוזרת מהאדון שלי ורגע לפני שאני נכנסת למיטה, אני נכנסת שוב למקלחת, תמיד אני יוצאת ממנה או עם חלוק או עם מגבת שעוטפת את גופי, אני מגיעה למיטה ובן זוגי כבר שם, מחכה לי מסתכל עליי, אני פושטת את המגבת / חלוק והוא מסתכל עליי, בוחן את הסימנים/ החותם שאדוני השאיר,

איתם חזרתי הביתה הפעם.

הוא מתקרב אליי, מניח עליי את היד, הוא מוביל אותי למיטה בעדינות מטורפת, שאני נכנסת למיטה, לפני שהכל מתחיל, הוא עובר סימן סימן ומנשק אותו.

הוא שואל אותי איך היה לי? והאם אני בסדר? ובעיקר הוא שואל האם משהו כואב לי?

שאני מחייכת ועונה לו שלא, כלום לא כואב לי, הוא מביט לי עמוק בעיניים ושואל האם יש משהו שכואב לי שהוא לא רואה. 

כבר היה שיעור אחד שחזרתי הביתה וכתשובה לשאלה הזאת התחלתי לבכות והוא רק ישב שם חיבק אותי וניחם.

אחר כך, הוא מלטף אותי, מנשק אותי ונוגע בי בעדינות אין קץ, והוא מסתכל עליי.

לפעמים מרגיש לי שיש שאלות שהוא מונע מעצמו לשאול , אבל אני לא נכנסת לזה.

והוא יודע, שיש שאלות שהוא לעולם לא יקבל עליהם תשובות ולעיתים יש מידע שאני אנדב גם מבלי שהוא ישאל.

הוא ינשק אותי, וייגע בי ברוך אין סופי, והוא יאמר לי ״אני לא מבין אתכם כל כך, אבל אני כל כך שמח שאת מאושרת״ ואני אתמוגג,

והוא יודה לי שבחרתי גם הפעם לחזור הביתה ולאחרונה הוא עוצר ושואל אותי מה שלום האדון שלי?

ואני עונה ומחייכת.

ובן זוגי יודע שהאדון שלי רכושני אליי וקנאי, אבל הוא גם יודע שהאדון שלי שומר עליי ועלינו.

ואז הוא יסיט את קצוות השיער הסוררת מאחורי האוזן, ובמהלך הנשיקה הוא יחדור אליי בעדינות שהספקתי כבר לשכוח שקיימת.

אבל אז קורה העניין הזה, שבו שני הגברים של חיי כאילו משתלבים,

בעוד הוא בתוכי אחשוב על האדון שלי ובראש אעשה השוואה שאין ביכולתי למנוע, והמוזר הוא שכאשר אדוני נמצא בתוכי, ההשוואה הזאת לא מתרחשת כי מרגיש לי שחוץ מאיתנו כלום ואף אחד לא קיימים בעולם.

ובזמן שהוא יתנה איתי אהבים, הוא כל הזמן ישאל אם משהו כואב לי, בעיקר הוא ידאג מהסימנים הכחולים, והוא יעטוף אותי והוא ילטף אותי והוא יסתכל עליי ואני ארגיש עטופה, אהובה, בטוחה ובעיקר אני ארגיש שחזרתי הביתה, למקום בו הכל רגוע ושליו ומוכר.

למקום בו הסקס לא סוער ומהפנט ומרגש, למקום בו אני לא גומרת כמו שאני גומרת עם האדון שלי, למקום בו הרגשות שלי נינוחים, לא דרוכים, הביתה.

אבל אז, ברגע שהוא יסובב את הראש וייפול לשינה עמוקה, בלי שליטה אני אעשה אדפטציה לאדוני, ואשכב בשקט בשקט בלי לומר מילה ואחשוב ביני לבין עצמי, האם יבוא הרגע בו גם האדון שלי יחליט שלצד הכל, הוא פשוט רוצה להסתכל לי בעניים ולעשות איתי אהבה?

כן אני יודעת, זאת מחשבה הזויה.

עד שהאדון שלי הגיע, חשבתי שאני פותחת את היחסים הללו בעיקר בשביל הריגוש שאולי חסר לי,

לא חשבתי שאתאהב בגבר חדש באמצע החיים,

לא חשבתי שאזכה ללמוד את עצמי מחדש ולעבור שיעורים שלא דמיינתי,

לא חשבתי שאזכה לבחור מחדש כל יום את האיש שנישאתי לו לפני 15 שנה.

ובעיקר… לא חשבתי שיש בי כל כך הרבה אהבה!

אני אוהבת את בן הזוג שלי שיודע שאני מקולרת ומשוייכת לאדון שלי!

ושאני קוראת את המשפט הזה ליבי מתמלא גאווה כי מבחינתי זאת הדרך הנכונה.

אדוני, לא יודעת אם תאשר את הטקסט הזה ואולי הוא יישאר רק אצלך 

אבל חשוב לי שתדע, שאני רק שלך!

 סליל DNA,

 צילום מיקרוסקופי